פרופ' אבי ריבקינד, כירורג בכיר, מומחה לטראומה, לכירורגיה דחופה ולרפואת חירום במרכז הרפואי הדסה עין כרם, שרת בצה"ל כחוקר מצ"ח. במסגרת תפקידו נשלח לבית הספר לקצינים (בה"ד 1), לחקור מוות של צוער מפליטת כדור. בגביית העדות מרופא היחידה תוארו הפעולות הרפואיות וההחייאה שביצע. אלא שריבקינד לא הבין את מרבית המושגים וההליכים הרפואיים שהוזכרו, ולכן ביקש מרופא, ידיד המשפחה, להסביר לו את מה שנאמר בעדות. בעזרת הספר "האנטומיה של גריי" הסביר לו הרופא את עדותו ופעולותיו של הרופא הצבאי. בתום ההסבר הכריז ריבקינד: "אני אהיה רופא".
פרופ' ריבקינד סיים את לימודי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה. במהלך התמחותו בכירורגיה כללית, ובאחת התורנויות בחדר המיון, הגיעה צעירה שהוכתה על ידי בעלה, עם חבלות קשות, שנפטרה במהלך שהייתה במיון, מקרע בטחול, שלא אובחן בזמן. מותה המיותר תסכל אותו והעלה בו מחשבות על הצורך הדחוף בפתרונות רפואיים, מקצועיים ושיטתיים, ובליבו גמלה ההחלטה להתמחות בטראומה. בשנת 1986, יצא להתמחות ביחידת שוק-טראומה באוניברסיטת מרילנד בבולטימור, ארה"ב.
במהלך התמחותו, פנה במכתב למוטה גור ז"ל, שר הבריאות באותם ימים, והציע לו להקים את יחידת הטראומה הראשונה בארץ, בבית החולים הדסה עין כרם.
"לפנייה זו השיב השר: "לאחר בדיקה יסודית וממושכת הגענו למסקנות שליליות, ואנו מקווים שעל ידי שיפור השירות, נתקדם ונצליח אפילו יותר".
תשובתו השלילית של השר גור, כמו גם ההתנגדויות של שרי הבריאות שכיהנו אחריו, לא הצליחו להחליש את רוחו ולהסיטו מהדרך. נחוש וממוקד מטרה עסק כל העת בייזום ובהקמה של יחידת טראומה בבית החולים הדסה עין כרם.
בשנת 1992, בברכתם של אהוד אולמרט, שר הבריאות, עזר ויצמן וטדי קולק, נחנכה יחידת הטראומה הראשונה בישראל.
את היחידה הקים עם אתי בן יעקב ז"ל, האחות המיתולוגית שהייתה עזר כנגדו והרוח החיה של היחידה.
"עשינו זאת כנגד כל הסיכויים, ובעקבותינו הוקמו יחידות טראומה נוספות. תמותה ברת מניעה, היא תכליתה של רפואת חירום, דחופה וטראומה" מדגיש פרופ' ריבקינד.
באותה שנה המליצה ועדת פרופ' רווח על הקמת מערך הטראומה בישראל.
כיום פועלות יחידות טראומה ב"מרכזי-על" וגם בבתי חולים בפריפריה, פרופ' ריבקינד ליווה אישית את הקמתן בייעוץ ובהנחיה.
טראומה כהכשרה
"משמעות קיומן של יחידות טראומה היא, שהטיפול בפצועי תאונות דרכים, נפגעי טרור ונפגעי חבלות הדף, עבר מחדר המיון אל יחידת טראומה, שזו התמקצעותה. מכאן שגדל הסיכוי של פצוע לטיפול מיטבי, כמו גם הסיכוי שלו לזכות בחיים", מסביר פרופ' ריבקינד.
עם הקמת יחידות הטראומה, עלה הצורך להכשרת הצוות הרפואי לפי תורת הטיפול בטראומה Advance Trauma Life Suport) A.T.L.S), שהייתה נהוגה בארה"ב ובקנדה.
כדי להוביל הכשרה זו הקים פרופ' ריבקינד את "העמותה הישראלית לקידום הטיפול בטראומה", ויחד עם איגוד הכירורגים הישראלי וחיל הרפואה, פנה לאיגוד הכירורגים האמריקאי, לקבל אישור להכשיר את הקורס מחוץ לגבולות ארה"ב. האיגוד האמריקאי הסכים לאפשר קיום קורסי A.T.L.S בישראל, לראשונה מחוץ לתחומי ארה"ב וקנדה. פרופ' ריבקינד, כנציגו של האיגוד האמריקאי בישראל, משמש כמנהל המקצועי והאקדמי של קורסי A.T.L.S בארץ.
הקורס מיועד לרופאים במקצועות הכירורגייה וההרדמה. כל רופא צבאי, חייב לעבור בהצלחה את הקורס כדי לשמש רופא בצה"ל. כל רופא מתמחה חייב לעבור את הקורס בהצלחה כדי שמומחיותו תוכר על ידי הר"י.
מאז הקים פרופ' ריבקינד את העמותה, עברו את הקורס בהצלחה מעל 50,000 רופאים.
בעבר הנהיג פרופ' ריבקינד, קורס טראומה ייחודי בארץ ובעולם לסטודנטים לרפואה בשנת הלימודים האחרונה, ובסיומו תרגיל פיגוע המוני בהשתתפות הסטודנטים וכל כוחות ההצלה.
כשטראומה פוגשת אינתיפאדה
למערך הטראומה בהדסה הובאו מאות פצועים מאירועי טרור בירושלים ומחוצה לה. אחד המקרים שנצרבו בזיכרון הישראלי, הוא סיפורו של שוטר מג"ב שמעון אוחנה, הפצוע הראשון של אינתיפאדת אל אקצא, שפונה להדסה ב-17 באוקטובר 2000, לאחר שנורה בליבו על ידי צלף פלסטיני בשכונת גילה בירושלים. אוחנה הגיע למערך הטראומה במצב של מוות קליני. פרופ' ריבקינד והצוות ביצעו פתיחת חזה, תפרו ועיסו את ליבו תוך כדי מתן מכות חשמל. הצוות המשיך לחדר ניתוח להשלמת הטיפול. כשהוא מורדם ומונשם הועבר הפצוע לטיפול נמרץ. שבועות נלחמו על חייו בידיעה שהסיכוי שישרוד הוא כ-0.3% - זו הסטטיסטיקה למי שקליע חדר לליבו. אוחנה התעורר לאחר 19 יום, לתקופת שיקום ממושכת והוא הוכחה חיה לכך שביחידת טראומה 0.3% יכולים להיות 100%.
מחקר שבוצע בישראל בין השנים 2000 ל-2010, ופורסם ב-2013, על ידי "המרכז הישראלי לטראומה ולרפואת חירום", מציג ירידה משמעותית בתמותה של המאושפזים עקב פגיעות טראומה בישראל, מ-16.1% ב-2000 ל-10.8% ב-2010, ירידה של 33%. מסקנת החוקרים הייתה, שהקמת מערך הטראומה בישראל והכשרת כוחות ההצלה בשלב טרום בית החולים, בגישת A.T.L.S - הם הגורמים לירידה בתמותה.
כמעט חמישה עשורים חלפו מאז מותו הטרגי של הצוער בבה"ד 1. לפני כשנתיים הצליח פרופ' ריבקינד לאתר את שמו, סג"מ דוד אלר ז"ל, ופגש בירושלים את אימו, ליליאן איילון, בת ה-95. במפגש הדגיש בפניה כי מותו של בנה לא היה לשווא.
