אנשים העוסקים בתחום בריאות הנפש נכחו מקרוב בהחמרה במצוקה בציבור ובהשפעתה הדרמטית של מגפת הקורונה על המטופלים. מנתוני משרד הבריאות כפי שהתפרסמו בכתבה בעיתון הארץ, במהלך חודש אפריל 2020 תקופת הסגר הראשון, נרשמה ירידה במספר האשפוזים מרצון ובמקביל עלייה באשפוזים בכפייה - 505 אשפוזים בכפייה במחלקות פסיכיאטריות, לעומת 412 בחודש המקביל בשנת 2019 ו- 762 אשפוזים מרצון לעומת 1,319 בשנה קודם לכן. מספר מקרי ההתאבדויות לעומת זאת, ירד בתקופת הקורונה.
"תמונת המצב הזו הגיונית ומשקפת מצבי משבר קולקטיביים", אומר פרופ' גיל זלצמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה. "בדומה למצבים של מלחמות ואסונות טבע בעבר, יש ירידה בשיעורי ההתאבדויות כנראה שכאשר אנשים נמצאים תחת איום קיומי חיצוני נוטים באופן טבעי לעסוק בהישרדות ולא באיום הפנימי".
מהו ההסבר לירידה במספר האשפוזים מרצון?
"הירידה נובעת מכמה סיבות, בעיקרן החשש להגיע לבתי החולים מתוך סכנת הדבקה בקורונה וסגרים. זה גם מסביר את העלייה במספר האשפוזים בכפייה - מטופלי בריאות הנפש הקשים יותר שנמנעו מלהגיע לטיפולים שלהם, התדרדרו ונאלצו להתאשפז בכפייה. מגמה נוספת שראינו בתקופת הקורונה הייתה עלייה בפניות אמבולטוריות של אנשים שסבלו מדיכאון וחרדה. אנשים שלא היו מוכרים לנו קודם – מקרים חדשים. הייתה גם עליה משמעותית במספר השיחות בעלות אופי דיכאוני, חרדתי ואובדני לקווים החמים של 'ערן' ו'סה"ר'.
"עם זאת, היו גם דברים חיוביים שלקחנו ממשבר הקורונה", מציין פרופ' זלצמן, "הטיפול מרחוק לדוגמה, שיחות טיפול בווידאו עם מטופלים שלנו שהקטין באופן דרמטי את מספר מקרי הnon show-, אנשים שהזמינו תור ולא הגיעו. כלקח החלטנו להמשיך ולפתוח את האפשרות הזו לטיפול מרחוק גם לאחר תקופת הקורונה, מתוך הבנה שישנם מטופלים שקשה להם להגיע למרכז הרפואי לטיפול".
המרכז לבריאות הנפש גהה בפתח-תקוה, נוסד בשנת 1942 והיה בית החולים הפסיכיאטרי הראשון בישראל.
פרופ' גיל זלצמן מנהל בית חולים גהה משנת 2014, זו השנה השביעית וממשיך לנהל את מחלקת היום לילדים ונוער בבית החולים. את לימודי הרפואה סיים פרופ' זלצמן באוניברסיטה העברית והדסה עין כרם. בגהה עשה התמחות בפסיכיאטריה של המבוגר. בהמשך עשה fellowship באוניברסיטת ייל בארה"ב וחזר להתמחות שניה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר בגהה ומשם ל- fellowship נוסף בתחום אובדנות וגנטיקה באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. בנוסף לתפקידיו בגהה משמש פרופ' זלצמן יו"ר המועצה הלאומית למניעת אובדנות, ונשיא האקדמיה העולמית לחקר האובדנות (IASR).
מהם האתגרים העיקרים בתחום הפסיכיאטריה?
"נושא בריאות הנפש סובל קשות מסטיגמה, בעולם בכלל ובישראל פרט. כיוון שישראל היא מדינה עם אופי 'ביטחוניסטי' (ללכת לקב"ן בצבא נתפס כחולשה) ויש את המגזר החרדי והערבי שם נמנעים ככל האפשר מאבחנה בבריאות הנפש, התחום הזה נותר מאחור. עד היום קיים פער משמעותי מאוד בין הפסיכיאטריה ובין מקצועות אחרים ברפואה, למשל תנאי האשפוז. כאשר אדם סובל מפרקינסון (בשל מחסור בחומר כימי שנקרא דופמין באזור אחד במוח), הוא שוכב במחלקה נוירולוגית עם 2 מיטות בחדר ברמת מלונאות גבוהה, בעוד שאדם אחר הסובל מסכיזופרניה (הנובעת מעודף בדופמין באזור דומה במוח) צריך להתאשפז בבתי חולים פסיכיאטריים שבחלקם יש בחדר עוד 4-6 אנשים, כמחצית ממספר הרופאים והאחיות, ובצפיפות גבוהה ורמת מלונאות ירודה.
הסטיגמה הזו גם מקשה על גיוס תרומות. תורמים אוהבים לראות את השם שלהם מתנוסס על מגדלי אשפוז אך מתביישים שהשם שלהם ייקשר למבנה פסיכיאטרי. הסטיגמה מקשה גם על יצירת מהפיכה בתחום. לא תראו למשל, מפגינים וחוסמי כבישים שקוראים לרפורמות בטיפולי בריאות הנפש. אנשים גם פחות נוטים להתראיין בנושא. האתגר הגדול ביותר הוא הסטיגמה ומשם האתגרים הנוספים: התקינה, המלונאות של בתי החולים, כמות השירותים והפיזור שלהם – במרכז אתה יכול לתאם עם פסיכיאטר תוך 10 ימים, בפריפריה לעומת זאת, יש מחסור חמור בפסיכיאטריים, במיוחד פסיכיאטרים לילדים ונוער ותורי ההמתנה ארוכים ביותר".
אם ניתן להשוות את תחום הפסיכיאטריה בישראל אל מול מדינות מתקדמות אחרות. היכן ישראל עומדת?
"אם משווים אותנו למדינות ה- OECD, מספר מיטות אשפוז במחלקות פסיכיאטריות בישראל עומד על 0.4 מיטות ל-1,000 נפש בישראל לעומת 0.7 ל-1,000 נפש במדינות אחרות. אם לוקחים בחשבון את העובדה שהאוכלוסייה גדלה ב-2% לשנה, צריך בהחלט להעלות משמעותית את מספר המיטות רק כדי לשמר את הקיים".
מה הבעיה העיקרית בטיפול פסיכיאטרי בקהילה בישראל?
"בשני העשורים האחרונים הייתה מגמה של יציאה ממוסדות. משרד הבריאות החליט לקצץ את מספר המיטות הפסיכיאטריות בבתי החולים מ-8,500 ל-3,500 תוך שלושה עשורים ולשחרר חולים כרוניים לפתרונות בקהילה תוך העברת משקל האחריות לטיפול בקהילה. בדומה למה שקרה בארה"ב ובמדינות מסוימות באירופה, החלק הראשון בוצע בהצלחה אך הפתרונות בקהילה אינם מספקים, וזמינותם נמוכה ולכן בפועל הם יוצרים עומס על בתי החולים הפסיכיאטרים שנמצאים כל הזמן בתפוסה של למעלה מ-110%".
אלו שינויים הטמעת מאז שהתחלת לנהל את המרכז הרפואי גהה?
"מאז שאני בראש הנהלת בית החולים, במקביל לשמירת המצוינות הקלינית השירותית והאקדמית של בית החולים, אנו משקיעים זמן ומרץ רב לנושא שבירת הסטיגמה והעלאת המודעות הציבורית לנושא בריאות הנפש. הטמענו פרויקט שנקרא 'פסיכיאטריה בגי'נס' שכולל פעילות רבה למשל שפעמיים בשנה מטופלים ובני משפחותיהם רצים יחד במרוץ אייל ובמרתון תל אביב לבושים בחולצות עם הכיתוב 'גם אני רץ כדי לשבור את הסטיגמה'. מה שיפה זה שכיוון שכולם רצים עם אותם חולצות, הרופאים, המטפלים, המטופלים והמשפחות, אף אחד לא יודע באמת מי מטופל ומי מטפל או קרוב משפחה וכולנו ביחד בזה.
"פעלנו בנוסף, לשילוב נציג של משפחות המטופלים בתוך הנהלת בית החולים כדי שישמיע את קולן של המשפחות ושל החולים. קיבלנו מביטוח לאומי מענק גדול המאפשר לנו להפעיל 'פרויקט מג"ן' (מפגש גוף נפש) לפעילות גופנית למטופלים, ומטפלים וכיום יש לנו חדר כושר משוכלל, שלוש מאמנות כושר וציוד ספורט בחצרות של המחלקות. אחת לשבוע אנחנו מעבירים שיעור יוגה למי שמעוניין, מתרגלים מדיטציית מיינדפולנס במחלקות שונות ומבצעים שינוי בהרכב התזונה לטובת הבריאות".
אלו גישות חדשות אתם מפתחים בגהה לגילוי תרופות וטיפולים אפקטיביים נוספים?
"בית החולים מפרסם בכל שנה כ-60 מחקרים מדעיים ונחשב לשיאן בפרסומים יחסית לגודלו. בגהה עובדים שבעה פרופסורים, שישה מרצים בכירים ובעלי מינויים רבים נוספים בדרגות שונות. לאחרונה הוקם מרכז חדשנות בגהה -Gehub בהובלת ד"ר אגר, המהווה חממת סטארט-אפים בתחום בריאות הנפש. פיתוח שבוצע במרכז לאחרונה הוא מערכת לזיהוי התנהגות החשודה כאובדנית במקלחות באמצעות חיישנים ו- AI המספקת התראה לצוות. פרויקט זה נעשה בשיתוף עם תכנית המצוינות של מכללת אפקה. הקמנו גם רשות מחקר בראשות ד"ר קריבוי וחדר מחקר מרחבי המאפשר ניתוח נתונים בכמויות גדולות מאוד בשיטות דאטה מיינינג. אנו מיישמים את הטיפול בקסדות TMS של חברת בריינסווי לטיפול ב-OCD ומשמים כמרכז פיתוח שלהם. הטמענו גם שיטות טיפול מתקדמות מבוססות ראיות גם בתחום הפסיכותרפיה והטיפולים הקוגניטיביים".
במה מובילה גהה ברמה בינלאומית בתחום הטיפול בחולים פסיכיאטריים?
"המצוינות בגהה היא באבחון, בטיפול ובשיקום בכל מקצועות בריאות הנפש. חשוב לדעת שרוב המאושפזים בגהה נמצאים כאן בהסכמה, מודעים למחלתם ומשתפים פעולה ונהנים ממגוון טיפולים מודרניים עי צוות רב מקצועי מצטיין. רק מיעוט קטן מהחולים הסובל מהפרעה פסיכוטית שאינו מודע למחלה ואינו משתף פעולה ומהווה סכנה לסביבה. הטיפול בחולים כאלו במסגרת המחלקות הנעולות הוא מורכב מאתגר ומצריך ידע וניסיון. אנו מתגאים בשיעור 'דלת מסתובבת' (שיעור החוזרים לאשפוז תוך חודש משחרורם), נמוך במיוחד ברמה עולמית של כ-6-8 אחוזים בשעה שמרכזים מובילים בעולם עומדים על כ- 10-12 אחוזים". זה נחשב למדד עולמי לאיכות טיפול".
כיצד לדעתך תיראה הפסיכיאטריה של העתיד?
"אני חוזה שהפסיכיאטריה בעשורים הקרובים תלך ותתקרב יותר ויותר לנוירולוגיה והמקצועות יתמזגו לנוירו-פסיכאטריה. האבחון בפסיכיאטריה יעבור מראיון קליני בדיבור בלבד לשימוש גם בבדיקות מתקדמות בהדמיה שיוכלו לספק לנו אבחנה ויחלקו את האבחנה לקטגוריות ספציפיות שיאפשרו רפואה מותאמת אישית. אני צופה שהמחקר הגנטי בפסיכיאטריה שכיום נמצא מעט מאחור, יביא לדרכים חדשות לאבחון, אולי אפילו לאבחון טרום-לידתי ואף לטיפול גנטי. עם זאת, הפסיכיאטר לעולם לא יוכל לוותר על הקשר האנושי, האישי והאמפתי. חשוב לשמור על ההיי-טק אבל גם על ההיי-טאץ'. אני מקווה שבעשור הבא השירותים הקהילתיים בפסיכיאטריה, החל ממרפאות דרך מחלקות יום ועד להוסטלים יתרחבו בצורה משמעותית, יתנו מענה לכמה שיותר אנשים ויחסכו את האשפוז בתוך בית החולים כשאינו הכרחי. החלום שלי באופן אישי הוא להקים בגהה מגדל אשפוז מודרני עם רמת מלונאות גבוהה וחדרי אשפוז מרווחים ללא צפיפות המספקים פרטיות למטופלים. אבל הכי הייתי רוצה להפוך את הפרעות הפסיכיאטריות למשהו שאפשר לדבר עליו באותה קלות כמו שמדברים על כאב גב תחתון".
