שאיפתה של אמא יהודייה היא שבנה / ביתה יהיו רופאים, עדיין לא עברה מן העולם. מקצוע הרפואה נחשב למקצוע יוקרתי, כזה שמצליח לחולל את השינוי המשמעותי ביותר בחיי אדם. הדרך אל מקצוע הרפואה, עוברת בישראל בשש פקולטות לרפואה: האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל -אביב, אוניברסיטת בר אילן, אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת אריאל והטכניון. דקני הפקולטות לרפואה, פועלים בפורום הדיקנים לקבלת החלטות הנוגעות ללימודי הרפואה בישראל.
"התפקיד שלי הוא בסופו של דבר לרכז את עבודת כל הדיקנים לרפואה", מסביר פרופ' אהוד גרוסמן, יו"ר פורום הדקנים לרפואה ומוסיף: "עליי להעלות בעיות ולהציג אותן בפני הפורום, ולאחר שמתקבלות החלטות בנושא, - לפנות לגורמים הרלבנטיים ולהוציא אותן לפועל. אין לי סמכות על, אני שווה בין שווים. אנחנו משתדלים לקבל החלטות יחד, לפי הצבעה".
פרופ' גרוסמן, בוגר הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב. בצה"ל שירת בעתודה האקדמית כרופא צבאי. לאחר מכן התמחה ברפואה פנימית וביתר לחץ דם, בבית החולים שיבא, תל השומר. כיום הוא מנהל את האגף הפנימי בבית החולים לצד כהונתו כדקן הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב.
קשה מאד להתקבל ללימודי רפואה בישראל.
"רפואה היא מקצוע יוקרתי ומבוקש. בישראל קיים ביקוש גבוה ללמוד אותו. מדי שנה מתקבלים ללימודים בפקולטות השונות כ-800 סטודנטים, המהווים כשליש מכלל מגישי המועמדות. חלקם הולכים למסלול הקלאסי של שש שנות הלימוד ושנה סטאז' וחלקם למסלול ארבע שנתי בו לומדים קודם לתואר ראשון, ואז עושים תואר ברפואה בארבע שנים ולאחר מכן שנת סטאז'. תהליכי הקבלה דומים בעיקרון בכל הפקולטות, אך יש שונות מסוימת בין הפקולטות. הסינון הראשוני הוא על פי ההישגים הקוגניטיביים. לאחר הסינון הראשוני המועמדים עוברים הערכת אישיות, וכל פקולטה מעניקה משקל אחר לחלק זה. ברור שכיום למרכיב האישיותי (לא קוגניטיבי), קיים משקל חשוב בהחלטה מי יתקבל ומי לא. בבאר שבע ובפקולטה לרפואה של בר אילן בצפת המרכיב האישיותי נקבע בראיון אישי. הדרישות גבוהות ואנחנו מודעים לכך שהרבה אנשים טובים לא מצליחים להתקבל ללימודי הרפואה בארץ. הדבר יוצר בעיה שכן, מועמדים שלא התקבלו נאלצים לעבור ללמוד בחו"ל. לאחר סיום התואר הם עלולים להישאר לעבוד שם וכך הפסדנו כוח אדם איכותי. בעיה נוספת היא שלא כל מוסדות לימוד הרפואה בחו"ל הם ברמה גבוהה, ואז כשהסטודנטים חוזרים לארץ, הם מתקשים מאוד לעבור את מבחני הרישוי המקומיים ולמצוא עבודה בתחום. ומלכתחילה, להערכתנו, חלק מאלו שנוסעים ללמוד בחו"ל כלל לא מתאימים להיות רופאים".
ובכל זאת, כיצד מתמודדים עם הרופאים הטובים שאינם חוזרים?
"הרפואה הפכה למקצוע מבוקש בכל העולם. יש לו הילה ומשמעות עמוקה. אנשים נמשכים ליכולת להבין תהליכים ביולוגיים, לקדם דברים ולהציל חיים. זה מקצוע אתגרי המתחדש כל הזמן, משלב מדע ואומנות, נותן הרבה סיפוק, ומאפשר עבודה בכל מקום בעולם. עובדה שמקבלת משמעות בעידן של גלובליזציה. הרפואה דומה בכל העולם ומה שלמדת כאן יהיה רלוונטי גם שם. מדינת ישראל הגדילה בצורה משמעותית את מספר הסטודנטים שלומדים רפואה בארץ. אם לפני למעלה מעשור, מדי שנה היו מסיימים את המסלול הלימודי ברפואה בין 300 ל-400 סטודנטים, כיום מסיימים כ-750 איש ובעוד שנתיים, כשאוניברסיטת אריאל תוציא את בוגריה הראשונים, יהיו בארץ מעל -800 בוגרי רפואה בשנה. כל עוד המדינה לא מגדילה את מספר התקנים, ואת מספר המיטות בבתי החולים, רבים מהם יתקשו למצוא עבודה, וכך שוב אנחנו עלולים לאבד הון אנושי לטובת חו"ל. זה פספוס משמעות, כי אין ספק שמדינת ישראל צריכה יותר רופאים. עם זאת, צריך גם לייצר עבורם את התשתיות. הכשרה של סטודנט לרפואה עולה כסף רב וחשוב שהוא יוכל להישאר לעבוד כאן. אין טעם להשקיע את כל התקציבים והאנרגיה האלו באנשים שבסוף יעזבו את הארץ, ואם לא יהיו יותר מקומות עבודה - זה מה שעלול לקרות. אני חושב שאחרי תקופת הקורונה הרפואה עלתה בסדר העדיפות וחשיבותה הגדולה מובנת כעת לכל. המדינה צריכה ליישם את המסקנות האלו".
משימה לאומית-רפואית נוספת אותה רואה פרופ' גרוסמן לנגד עיניו, היא חיזוק התשתית הרפואית בפריפריה. "זו משימה לאומית שנמצאת יותר באחריות המדינה אבל כמובן קשורה להכשרת הרופאים בארץ. זה לא סוד שיש פערים ברמת הרפואה במקומות שונים בארץ, עם דגש על הפער בין המרכז לפריפריה. יש צורך למצוא את הדרך להפנות את בוגרי הרפואה גם לתחומים הנחשבים לפחות אטרקטיביים, ובאזורים יותר פריפריים בישראל. הקמת הפקולטה לרפואה של בר אילן בצפת, למשל, נעשתה במטרה לחזק את הרפואה בצפון. אנחנו מרגישים שזה הצליח ומקווים שחלק מבוגרי הפקולטה יישארו לעבוד בצפון".
כיצד היית מדרג את רמת לימודי הרפואה בישראל?
"גבוהה מאוד. ניתן לומר בבטחה שאנחנו מכשירים רופאים מצוינים. הפקולטות לרפואה בארץ הן כולן מצוינות ונותנות הכשרה מעולה. בסוף הלימודים הסטודנטים של כל הפקולטות עושים מבחנים אחידים, שנכתבים על ידי נציגי כל הפקולטות וכמעט כולם עוברים אותם בהצלחה. העובדה שהרפואה בישראל טובה, מוסיפה מאד להצלחה, שכן, כשיש רופאים טובים שהם גם מורים טובים, קל יותר ללמד ולהכשיר את הדורות הבאים, ובאמת בוגרי הרפואה הישראלים בארץ מבוקשים בחו"ל. כל בתי הספר לרפואה בארץ הטמיעו שיטות לימוד מתקדמות, יש הרבה יותר לימוד עצמי ותרגול בכיתות ושימוש בסימולציות. ברור לנו שכמו שלא נותנים לטייס לעלות על מטוס בלי שעבר סימולציית טיסה, גם ברפואה צריך לבדוק את היכולת הביצועית בצורה דומה. זה טרנד שהולך ומתקדם ברפואה ולדעתי יהפוך להיות חלק אינטגרלי מההכשרה של הסטודנטים והרופאים".
כיצד התמודדתם עם הצורך להמשיך וללמד כרגיל בשנת הקורונה?
"התקופה האיצה את תהליך עדכון צורת הלימודים. כרגע אנחנו דנים במועצה להשכלה גבוהה האם ניתן גם לשנות קצת את מהות הלימוד הקליני, שהוא בעיקרו סוג של לימוד שולייתי. אי אפשר ללמוד רפואה רק מספרים. צריך מישהו שיהיה אתך אחד על אחד, ידריך אותך ויסתכל עליך. ברפואה יש אלמנט דומיננטי של תצפית, כיצד לעשות את הדברים ולבצע אותם תחת בקרה. זה תהליך הכשרה ארוך שמטרתו לאפשר לבוגר הפקולטה להיות רופא שיכול לעשות דברים לבד בביטחון".
אלו תמורות אתה רואה בעולם הרפואי?
"בתשובתי אתייחס לשני גורמים עיקריים: הטכני והאנושי. יש הרבה יותר שימוש בטכנולוגיה. משתמשים הרבה בביג דאטה ובבינה מלאכותית, שמצליחים לתרגם דברים. ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות מחייבות חשיבה כיצד ייראה רופא העתיד, ואיזו הכשרה עלינו לתת לו. אנחנו מפתחים מסלולים שבהם בנוסף ללימודי הרפואה, נלמד גם טכנולוגיה מתקדמת, כך שמהפקולטות יצא דור של רופאים שיתאים לעידן הטכנולוגי הנוכחי, ויהיה מוכן היטב ל-10-20 השנים הבאות. נבנות תוכניות המשלבות תואר ברפואה ובמחשבים, בהתאם לראייה שהרופא העתידי יעסוק בשילוב הזה. אנחנו מאמינים שקידום הרפואה צריך לשלב מחקר ועבודה קלינית ולכן אנחנו מעודדים סטודנטים לצאת לתוכניות מחקר במהלך לימודיהם. סוגיה נוספת של העידן החדש עמה יש להתמודד היא התפוצצות המידע. סטודנט או רופא לא יכול לדעת הכול, כשבכל רגע מתפרסם מחקר חדש. חשוב שרופא העתיד ידע לחשוב נכון ולדעת לחפש תשובות לשאלות. המידע זמין בקלות יחסית, אבל צריך לדעת מה לחפש ומה לשאול. לכן אנחנו שמים דגש לא רק על ידע אלא על אינטגרציה של נתונים וחשיבה. אני יכול להביא דוגמה פשוטה, את תופעות הלוואי של תרופה מסוימת אפשר למצוא ברשת תוך דקה. אבל להבין שבעיה רפואית שיש למטופל קשורה לתרופה מסוימת שהוא נוטל, לכך נדרשת החשיבה הקלינית, וזהו הכיוון עליו אנחנו יותר עובדים. מהבחינה האנושית, כולנו מדגישים את המרכיב האנושי וההתנהגותי. אנחנו מעודדים את הסטודנטים כבר מהשלבים הראשונים של הלימודים לתרום לקהילה. הסטודנטים צריכים להבין שאנחנו לא רק רופאים אלא גם בני אדם. רופא צריך להיות אמפתי, אתי ושירותי לחולה. לכן אנחנו שמים יותר דגש גם על נושא זה. אנחנו קוראים לזה חינוך רפואי. אני מקווה שבעקבות המהלכים שלנו נראה בעתיד רופאים יותר אמפתיים".
מה אומרים הדקנים?
אחריות חברתית
"מלבד התבססותה במצוינות בחינוך ובמחקר רפואי, לפקולטה ע"ש עזריאלי של בר-אילן יש משימה נוספת: אחריות חברתית לבריאות תושבי הגליל. לשם כך, הקשרים של הפקולטה עם ששת המרכזים הרפואיים המסונפים ועם מחוזות קופות החולים חזקים מאוד וכוללים השתתפות של האוניברסיטה בהקמת מכוני מחקר בבתי חולים ובקהילה ותמיכה בתוכניות התמחות, במטרה למשוך מועמדים שמוכנים להתחייב לפיתוח קריירה ומנהיגות רפואית אקדמית דווקא בגליל. כך יצומצמו פערי הבריאות בין הגליל לשאר המדינה.
פרופ' קרל סקורצקי, דקן הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת בר אילן, צפת
מחקר המחר
"כמוסד מוביל ברמה הארצית והבינלאומית במחקר ובהכשרת סטודנטים בתחומי ההנדסה, לטכניון פוטנציאל ייחודי. מתוך חזון רחוק טווח ומחויבות לחדשנות בבריאות האדם, הוקמו בטכניון תוכניות ייחודיות המשלבות הכשרה בתחומי ההנדסה והכשרה במדעי הרפואה. לאחר לימודים במשך חמש שנים מקבלים בוגרי תוכניות אלו תואר ראשון במדעי הרפואה ותואר נוסף בהנדסה ביו-רפואית, מדעי המחשב או הנדסת חומרים ויכולים להמשיך להשלמת תואר מלא ברפואה במסגרת בית הספר לרפואה. בוגרים אלו יוכלו לשמש כגשר בין העולם הטכנולוגי לעולם הרפואי בעת פיתוח והטמעת טכנולוגיות חדשות".
פרופ' איילון אייזנברג, דקן הפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה
מסטודנט לדקן
"אהבתי מאד את לימודי הרפואה בבית הספר הראשון לרפואה בישראל, הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, ואני נהנה, שמח וגאה כיום להיות הדקן המייסד של בית הספר לרפואה השישי והצעיר ביותר בישראל, הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל".
פרופ' שי אשכנזי, דקן הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת אריאל
רפואה בעידן קורונה
"הסטודנטים לרפואה נרתמו להתמודדות עם מגפת הקורונה. הם עבדו יומם ולילה כדי לסייע בטיפול באוכלוסייה הירושלמית, שסבלה מאחוזי תחלואה גבוהים".
פרופ' דינה בן יהודה, דקנית הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים
חינוך לבריאות במגזר הבדואי
"הדגש באוניברסיטת בן-גוריון הוא על מצוינות קלינית, מחקרית וחינוכית הבאה לידי ביטוי בגישה הומניסטית. לפקולטה יש זיקה קהילתית הבאה לידי ביטוי בשיטת בחירת התלמידים, המתבססת על ראיון אישי עם העומדים בתנאי מועמדות בסיסיים. תוכניות הלימודים שמות דגש על פיתוח כישורים אישיים ובין אישיים, וכן על התפיסה הביו-פסיכו-סוציאלית, ועל מעורבות הסטודנטים בפרויקטים הקשורים בבריאות הקהילה. בהתאם, תלמידי הרפואה לומדים לשים את המטופל במרכז ולראותו בהיבט הרחב של חולי ובריאות – בהקשר המשפחתי, התרבותי והחברתי שלו. הפקולטה לרפואה ובית הספר לרפואה תורמים לשיפור שירותי הבריאות בנגב על ידי העלאת הרמה המקצועית והאקדמית של מרפאות הקהילה, הקמת שירותים חדשים, בניית תוכניות לקידום בריאות, למניעת מחלות ולהגברת זמינותם ונגישותם של השירותים השונים. יחד עם משרד הבריאות, יצרה הפקולטה מערכת ענפה של תוכניות חינוך לבריאות במגזר הבדואי, בעיקר בנושאי מחלות זיהומיות, מחלות תורשתיות, מומים מולדים ותאונות בית, תחומים בעייתיים במיוחד במגזר זה, המאופיין ברמה סוציו-אקונומית נמוכה ובנישואי קירבה רבים".
פרופ' אנגל פורגדור, דקן הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע
