מגפת הקורונה הציפה באחת מספר מאפיינים של שרותי הבריאות בישראל: ההצלחה בטיפול ובחיסון מחד, ומאידך, הבאת המערכת לסף קריסה. המגיפה שיתקה לסירוגין את מערך החינוך הרפואי וזו עמלה כעת על מזעור הפערים שנוצרו.
עבר והווה
היישוב היהודי לפני קום המדינה עסק בהקמת בתי חולים ומרפאות ובפריסת רשת שירותי בריאות בכל רחבי הארץ. רק בשנת 1949 נפתח בית הספר הראשון לרפואה, הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה. המימון היה מארגון הדסה בארה"ב, אך מרבית המורים היו עולים שהוכשרו לרפואה בגרמניה. לכן, עד לפני כעשור הייתה הכשרת רופאים בישראל מבוססת על המודל האירופי של שש שנות לימוד ושנת סטאז'. כיום פועלות 6 פקולטות לרפואה בישראל: אדלסון באריאל, ועזריאלי בצפת נוספו בעשור האחרון לפקולטות לרפואה באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת תל-אביב, בטכניון, ובאוניברסיטת בן-גוריון.
שינוי
בתי הספר הוותיקים עברו עדכונים והערכה על ידי ועדות בקרה בינלאומיות. ועדה נוספת כזאת עומדת לבקר בארץ ביוני ונובמבר השנה, כדי לתמוך בהכרה בבתי הספר לרפואה בישראל כעומדים בסטנדרט בינלאומי אשר אמור להפוך מחייב ב-2023. השינויים שמתרחשים בבתי הספר לרפואה כוללים מעבר להוראה אינטגרטיבית, מפגש מוקדם עם מטופלים ודגש על תקשורת. בין ההמלצות שעדיין מחכות ליישום מלא: מעבר לבחינות גמר אינטגרטיביות ( ללא הפיצול כיום לחמישה מקצועות), הוספת בחינת ביצועים (ולא רק ידע), הגברת יכולות בחינוך רפואי, שינוי בשיטות ההוראה (מהוראה בהרצאות להוראה מקוונת ובקבוצות קטנות, ובסימולציה - מגמה שקבלה תנופה רבה בעת מגפת הקורונה). הוועדה קראה גם להגברת שיתוף הפעולה בין המוסדות המכשירים אנשי בריאות, למעסיקים (קופות החולים וארגוני הבריאות), ולמדיניות הלאומית (משרד הבריאות) בתכנון, בתקצוב ובעיצוב העתידי של כוח האדם הרפואי. דקני הפקולטות לרפואה בחרו בעשור הקודם בפרדיגמה של חינוך רפואי מוכוון מיומנויות, כתשתית לפעילותם החינוכית. כתוצאה עוצבו מחדש תוכניות הלימודים להדגיש ביצוע בנוסף לידע. גם הגוף שאחראי על ההתמחויות הרפואיות בישראל, המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית, אימץ את הגישה הזו לפני כשנה וחצי. ההתמחות בכירורגיה ובנאונטולוגיה כבר עשו צעדים משמעותיים בשינוי התוכניות וההערכה, ויש כעת תנופה במקצועות נוספים. בתהליך שעשוי להימשך כעשור יש לצפות לשדרוג ההכשרה למתמחים בישראל ולהשפעתה על בריאות כולנו.
הרכב כוח האדם הרפואי
עד סוף עשור הנוכחי אנו צפויים לעודף רופאים. מרבית המצטרפים החדשים (כשני שליש כעת ובמגמת עליה), הם בוגרי חו"ל ובעיקר מארצות מזרח אירופה. בעקבות שאלות לגבי איכות ההכשרה של חלק מבוגרי חו"ל, מתקיימת בדיקה של מקצת בתי הספר הללו, בחינה מחדש של בחינות הרישוי ופעילות להגברת הערך החינוכי של תקופת הסטאז'.
תנאי המתמחים
זוכה לכותרות הוא מאבקם הנוכחי של המתמחים בישראל לשיפור תנאי עבודתם. תנאי העבודה של מתמחי ורופאי ישראל השתפרו במידה ניכרת בארבעה העשורים האחרונים. למרות זאת, מוחים המתמחים, ומצטרפת אליהם כעת גם ההסתדרות הרפואית, בוועדה שהוקמה לבחינת הסוגייה של הפחתת מספר ומשך התורנויות שעליהם לבצע בעת הכשרתם.
ומה במקצועות הבריאות האחרים
גם בסיעוד, רוקחות, פיזיותרפיה, פרמדיקים וכיו"ב, ניכר חוסר תכנון. בישראל מצוי אחד ה מהשיעורים הנמוכים ביותר של אחיות ביחס לאוכלוסייה מכל ארצות ה-OECD. כדי להתגבר על המחסור, תוגברו תכניות ההכשרה בסיעוד, מקצתן בסיוע ממשלתי, במגמה להגביר את המעמד האקדמי של המקצוע, לאפשר הסבה ממקצועות אחרים, ולשדרג ולהגדיל את מספר הבוגרים בתוכניות הקיימות. נצפה עודף של בוגרי פיזיותרפיה וחוסר בפרמדיקים, ובנוסף קיימת נשירה משמעותית משורות הפרמדיקים.
תרומה גלובלית
למרות המציאות המורכבת, מוסדות ישראליים תורמים במידה ניכרת לבריאות מחוץ לגבולות המדינה. התרומה מתבטאת בסיוע בחירום, חינוך וחניכה בארץ ובארצות המוצא של הלומדים.
מה נחוץ?
מערכת הבריאות בישראל שרויה לכאורה בשעתה היפה ביותר, בנוסף בוגרי בתי הספר לרפואה ולמקצועות הבריאות בישראל נהנים מיוקרה בינלאומית רבה. אבל קיימות המערכת ואיכותה לימי שגרה וחירום אותגרה מעל ומעבר, ולא תוכל – ללא הסקת המסקנות המהותיות המתבקשת, לתרום את התרומה המיטבית לבריאות תושבי המדינה. הבשיל הזמן לתיעדוף מערכות ההכשרה והחינוך. נדרשת הגדלה מסיבית של אנשי בריאות בעלי מיומנויות חינוכיות ביחד עם התשתיות הנדרשות למערך חינוכי עדכני (סימולציה, כלים מקוונים, מערך אבטחת איכות והרשאות, ההכשרה לאתגרי העתיד). השינוי החיובי המשמעותי ביותר נדרש בשרות וההכשרה לשירות בקהילה ובבית האזרח, והתאמת עובדי המערכת לעולם הדיגיטלי ועולם הרפואה הממוקדת אישית.
לסיכום, מערכת החינוך הרפואי בישראל ניצבת בפני האתגר הגדול אי פעם: הגברה מסיבית של מספר בוגריה והמיומנויות שלהם, תוך התאמת הכשרתם לאתגרי העשורים הבאים. תכנון כוח אדם במערכת הבריאות, אבטחת איכותו והתאמת מערכות ההכשרה הוא צו השעה. ללא השקעה מסיבית בחינוך רפואי ובחינוך למקצועות הבריאות, לא יושגו יעדים אלה.
פרופ' שמואל רייס הוא מנהל אקדמי של המרכז לחינוך רפואי, בפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, מנהל פדגוגי של בית הספר למיומנויות בהתמחות של המועצה המדעית, ההסתדרות הרפואית ורופא משפחה בגילון ומורן, שרותי בריאות כללית
