מחקר בפיסיקה, כימיה, הנדסה, מתמטיקה ומדעי המחשב, לא כמוהו כמחקר בביו-רפואה. בעוד מחקר באלו הראשונים חיוני לשמירת יתרונה, בטחונה, ואולי קיומה של המדינה מול חורשי רעתה, המחקר בביו-רפואה הוא בעיקרו גנרי, ואת תוצרתו – בין אם בידע, במכשור או בתרופות, ניתן לרכוש מן המדף ממדינות מפותחות. לכן אין זה מובן מאליו שמדינה תשקיע אמצעים במחקר כזה. מן הצד השני, מחקר זה חשוב להוראה ברמה גבוהה של מקצועות חיוניים, ובהם מקצועות הרפואה השונים (איכותו של הסגל הרפואי בישראל הוכחה אך לאחרונה בעת מגפת הקורונה), והביוטכנולוגיה. אין ספק כי חוקרים טובים ומעודכנים, הם גם חוד החנית בהוראה בעלת השראה ומוכוונת סקרנות לסטודנטים. חשוב אולי יותר, השנים האחרונות הוכיחו כי ההגדרות המסורתיות של המקצועות השונים, וגדרות ההפרדה שקמו ביניהם היו מלאכותיות, וכל שטחי המחקר הללו שזורים אלו באלו. הטבע איננו מבחין ומעולם לא שמע על ההפרדה הזו שנוצרה בעיקר למטרות הוראה: הטבע נוהג על פי חוקיו שלו. מה הוא גוף האדם או גופו של כל בעל חי או צמח אם לא השילוב בין תהליכים פיסיקליים, כימיים וביולוגיים. ומה היא הרפואה אם לא זו האחראית לריפוי הקלקולים בתהליכים אלו. ואכן, הרפואה משתמשת באמצעים פיסיקליים מתקדמים - בין אם בכירורגיה, הקרנה והדמיה לטיפול ולאבחנה, שימוש שגבר במידה גדולה בשנים האחרונות. מפתחי התרופות – בין אם כימאים המפתחים מולקולות קטנות, או ביולוגים המפתחים נוגדנים - משתמשים במודלים ובשיטות חישוביות מתקדמות כדי לגלות מטרות פגומות באדם החולה ולהתאים את התרופות אליהן. שיטות ביו-אינפורמטיות מתקדמות "פלשו" גם לשטח אבחון המחלות ומוטציות הגורמות להן, מחלות מורשות ונרכשות כאחד. כל אלו הביאו לשינוי תפיסתי של ההוראה והמחקר והפיכתם לבין-תחומיים, כאשר מומחים משטחים שונים משתפים פעולה משלימה ביניהם כדי לפתור בעיות מורכבות בביולוגיה וברפואה. כניסתה של האינטליגנציה המלאכותית לשטחים אלו – כשכוח החישוביות ללא התערבות המפעיל, היא המנוע העיקרי שמאחוריה - היא מהפכה שאת תרומתה לאבחון ולטיפול עוד קשה לנו להעריך, אך ניצניה כבר מבצבצים בשטח. למותר לציין כמובן את היות המחקר הזה מנוע כלכלי חשוב, ותגליות והמצאות בשטח, אם כי דורשות אמצעים ונשימה ארוכה יותר מן הנדרשים בתעשיית ההיי-טק, גם הם סיבה חשובה להצטרף למרוץ.
אבות החינוך הגבוה בישראל טרם הקמתה, והכהן הגדול שהביא להקמתה – דוד בן־גוריון, חזו כנביאים את הנולד, והפכו את המחקר וההוראה בביו-רפואה לחלק אינטגרלי של הוראת המדעים באוניברסיטאות. גם הטכניון, שהיה אמון על הוראת ההנדסה בלבד, הפנים כבר לפני שנים רבות כי ההנדסה משרתת את הרפואה ושזורה בו, הקים פקולטות לביולוגיה ורפואה, והצטרף בכך להגשמת חזון המייסדים.
הפירות לא אחרו להגיע והביאו את ישראל לחזית ההכרה הבינלאומית. קצרה היריעה מלתאר את ההישגים כולם, המשתרעים מפיתוח תרופות ועד תגליות שהביאו לפיתוח תרופות ולחשיפת מסלולים ביולוגיים שהפרעה בהם גורמת למחלות. אוכל למנות אך מעטים מהם הכוללים את פיתוח תרופת הקופקסון לטרשת נפוצה (סלע, ארנון וטייטלבאום, מכון וייצמן), גילוי דכאן ההתמרה p53 ומעורבותו ב-50% מהגידולים הממאירים (אורן ורוטר, מכון וייצמן), חשיפת מבנה המכלול ליצירת חלבונים – הריבוזום (יונת, מכון וייצמן), גילוי ההשפעות העל-גנטיות, אלו שמעבר ל-DNA, על עיצוב תצורות החיים (סידר ורזין, האונ' העברית), וגילוי מערכת האוביקיטין לפרוק חלבונים (הרשקו וצ'חנובר, הטכניון, ביחד עם רוז מארה"ב). כל אלו הפכו את ישראל למעצמה מובילה בתחום המחקר הביו-רפואי.
האם העתיד יאיר לנו פניו בה במידה. חוששני שפחות. המחקר העכשווי ובוודאי זה העתידי משנה פניו, ויוצא במידה רבה מן הציוד במעבדתו של החוקר הבודד אל תשתיות מערכתיות יקרות הדורשות עדכון תמידי – מיקרוסקופיה מתקדמת (Cryo), מכשור לפענוח רצפי חומצות גרעין וחלבונים, תשתיות מחשוב מתקדמות ופיתוח מודלים אוטנטיים למחלות האדם – ביניהן ממאירויות, מחלות מטבוליות, מחלות ניווניות של המוח, וחשוב ביותר, מחלות נפש. מגפת הקורונה הראתה כי דרושה השלמה ניכרת בשטחים חסרים, כמו חקר מחלות זיהומיות ותורת החיסונים. כל אלו דורשים לא רק השקעות בתשתיות, אלא גם שינוי במודלים של מימון – תוך שימת דגש על קבוצות בין-תחומיות שהמומחיות של מרכיביהן האנושיים משלימה זו את זו למארג הנדרש ממחקר שכזה. דרוש גם גיוס כוח אדם מעולה במקצועות תשתית בהם קיימת תחרות עזה מצד התעשייה.
על כל אלו אנו עדים לאחרונה גם להתערבות שלטונית-פוליטית מאיימת בשל דעותיהם של המדענים שאין דבר וחצי דבר בינן לבין הצטיינותם. איום זה והאווירה שסביבו עלולים להבריח מכאן את טובי המוחות וחלקם כבר אינם כאן היום. הבדיחה העצובה אומרת שבמכון Broad שבארה"ב, המוביל אולי בעולם בחקר גילוי מטרות לפיתוח תרופות והסמוך לשולחנם של ה-MIT ו- Harvard, השפה השנייה המדוברת היא האנגלית. רבים מטובי המומחים בשטח בעולם שהם ישראלים, חברים בו.
פרופ' אהרון צ'חנובר הוא ביוכמיאי, פרופסור מחקר בטכניון וחתן פרס נובל
