מאז שהיא זוכרת את עצמה, אהבה רות שטרית אמנות. "האמנות גורמת לי לאושר עילאי והתרוממות רוח", היא מעידה על עצמה.
במקביל לכל עיסוקיה הרבים, בין השאר, חברה בחבר הנאמנים של מוזיאון תל אביב לאמנויות, עמיתת כבוד של חוג הידידים של המוזיאון מ-2009, חברת דירקטוריון התזמורת הפילהרמונית הישראלית עוסקת בפילנטרופיה ותורמת רבות, לדוגמה לאודיטוריום ע"ש בתה הבכורה מירי ז"ל, העיסוק המרובה שלה באמנות לסוגיה ממלא את ימיה ואף את ליבה באושר גדול.
גלרייה-קפה Ma Jolie
את הקפיצה למים העמוקים, ההתמסרות הטוטאלית לעולם האמנות, היא עושה לאחרונה עם גלריית-קפה Ma Jolie שממוקמת ברחוב פינס בתל-אביב, בחלל אינטימי באחד מבנייני השימור היפים בנווה צדק. יש בה שלושה חללים - חלל מרכזי שמשמש לתערוכות מתחלפות, בית קפה אינטימי שגולש אל הרחוב ופטיו סמוי עם תצוגת קבע של אמנות חוץ.
במהירות נוצר מקום מפגש נעים וקליל שמנגיש אמנות ״על הדרך״ והופך אותה לחלק מההוויה העירונית הטבעית. השכונה מלאה באמנות וההשתלבות פנימה הייתה קלה זורמת, הדלת פתוחה לכל מי שאמנות מדברת אליו.
בגלריה-קפה יש מפגשים בנושאי אמנות, הרצאות רב תרבותיות ושיחות אישיות עם אמנים דרך קבע.
בימים אלו תוסיף שטרית לשלל עיסוקיה פתיחה של גלריה נוספת המוקדשת כולה לאמנות. כשהיא מדברת על הגלריה החדשה ניכר שהיא מתרגשת כילדה קטנה.
אמנות כדרך חיים
תחילת דרכה המקצועית של שטרית היתה כיו״ר ובעלים של משרד הפרסום SMG. המשרד דורג בין עשרת משרדי הפרסום המובילים בישראל והתמחה בתחומי הדוברות, אסטרטגיה, פרסום ויחסי ציבור לחברות ציבוריות וגופים כלכליים מהגדולים והותיקים בישראל.
אולם למרות ההצלחה בעולם העסקים וכמאמר הקלישאה, הלב רוצה מה שהלב רוצה, שטרית תמיד נטתה לאמנות, לחיבור עם האמנים, להכוונה שלהם עם הידע המקיף שלה בעסקים ובפרסום – היא פשוט ידעה שאיתה הם יוכלו לנסוק אל על.
לקח לה זמן רב להחליט שזה אכן מה שהיא רוצה לעשות "כשתהיה גדולה". בעצמה היא אומרת: "אחרי הכל, כאשר העסק מצליח ואת עוסקת שנים במקצוע, קשה לקבל את ההחלטה לחתוך וללכת להגשים משאלת לב".
עם זאת, התחום בער בה ולאחר שנים כצרכנית של אמנות, הרגישה שהיא עומדת על קרקע יציבה והחליטה להגשים את חלום חייה. בשנתיים האחרונות היא מתעסקת בבלעדיות רק באמנות.
האמנות הישראלית פורצת דרך בעולם
החיים הם לעיתים כמו דלתות מסתובבות – מתוך אמונה עצמית ועם נסיון של למעלה מ-30 שנה בעולם העסקים היא מצהירה, "יש לי ראייה אחרת לגבי איך גלריה צריכה להתנהל, איך מייצרים הכרה לאמנים חדשים ובעיקר איך מוכרים את האמנות שלהם. להצליח להכניס לכל-כך הרבה בתים בישראל אמנים מקומיים, מוכשרים וחדשים, שעוד לא זכו להכרה שמגיעה להם - הם מבחינתי האתגר והניצחון הכי גדול שלי".
כמי שחייה שלובים בעשייה ציבורית, מתוך אהבה לכל סצנת האמנות ואפילו פטריוטיות, היא ממשיכה וטוענת, "יש סיבה שהאמנות הישראלית פורצת דרך בעולם. אנחנו לא מקובעים. קצת כמו הזהות הלאומית שלנו, גם האמנות המקומית עדיין 'מגבשת' את הזהות שלה. יש מגוון רחב של טכניקות ורובן חדשניות, שילוב מעניין בין ההשפעות של האמנות האירופאית הקלאסית לבין האופי המקומי וההשפעות המזרח-תיכוניות המסורתיות. יש באמנות הישראלית המון אומץ".
לדוגמה?
"אחת האמניות שאני מייצגת ומעריכה בצורה יוצאת דופן, היא מרים כבסה. הגאונות ביצירות שלה זה משהו שאין שני לו, הטכניקות שהיא עובדת איתן והשפה הציורית שהיא פיתחה, משלבות תהליך עבודה איטי ומסעיר בעת ובעונה אחת. היא עובדת עם כל הגוף, הרבה קשב לנשימה וקשב לתנועה. הניואנסים הם קטנים והתשוקה היא ענקית, זה פורץ החוצה דרך כל אחת מהיצירות ואני מוצאת את עצמי נפעמת מול האמנות שלה, משהו נשאר אצלך גם אחרי שהפסקת להביט".
היום, כשהיא עושה מה שהיא אוהבת באמת, היא מצהירה שהיא חיה את החלום שלה. לקום בבוקר ולעשות את מה שהיא אוהבת גורם לה אושר.
בשיתוף גלרייה-קפה Ma Jolie
