הבינה המלאכותית אינה רק עוד קפיצת מדרגה בזמינות המידע — היא משנה את האופן שבו רעיונות נוצרים, מעובדים ומנוסחים. מול שינוי כזה, ההשכלה הגבוהה לא יכולה להישען על הרגלים ישנים, עליה לשאול את עצמה כיצד היא נשארת חיונית בעולם שבו מכונות לוקחות חלק פעיל ביצירת הידע עצמו.
"הבינה המלאכותית משנה את עולם הידע כפי שהמהפכה התעשייתית שינתה את העבודה הפיזית", אומר פרופ' יורם קלמן מהמחלקה לניהול ולכלכלה באוניברסיטה הפתוחה, יו"ר משותף של הוועדה המוסדית לנושאי בינה מלאכותית. "כמו שהמיכון התעשייתי איפשר לשרירים האנושיים להגיע להישגים חדשים – כך הבינה המלאכותית מסייעת כיום בפעולות קוגניטיביות שבעבר היו נחלתם הבלעדית של בני אדם".
בעשורים האחרונים, מרבית המשק נשען על מקצועות שמבוססים על הבנה, ניתוח, ניסוח ושיפוט. כעת, חלקים הולכים וגדלים מהעשייה הזו נתמכים ביכולות של מערכות בינה מלאכותית, מה שמביא לשינוי עמוק באופן שבו ידע נוצר ומעובד.
לדברי פרופ' קלמן "אוניברסיטאות עוסקות בעבודת ידע — בהוראה, במחקר, בניהול, בהערכה ובהנחיה. אם הבינה המלאכותית משנה את כל אלה, האקדמיה לא יכולה להישאר אדישה ועליה לחשוב מחדש על מקומה בתהליך".
תחום המחקר של פרופ' קלמן עוסק במפגש שבין טכנולוגיה לאדם – ובפרט באינטראקציה בין אדם למחשב, תקשורת מתווכת מחשב ומערכות מידע. כבר קרוב לשני עשורים הוא בוחן כיצד טכנולוגיות דיגיטליות מעצבות את הדרך שבה אנחנו חושבים, פועלים ומתקשרים – וכיצד בתגובה, גם אנחנו מעצבים אותן.
"הדבר המרתק בבינה המלאכותית העכשווית הוא שהיא יוצרת אינטראקציה שנראית כמעט אנושית — לא רק מבחינת השפה, אלא גם באופן החשיבה שהיא מחקה", אומר פרופ' קלמן. "אני עוסק בקשר שבין AI ליצירתיות: איך אנשים משתמשים בטכנולוגיה הזו לצורך רעיונאות, ניסוח אסטרטגיות, או תוכנית עבודה. זה לא רק שינוי טכני — אלא שינוי שמצריך אותנו לחשוב מחדש על מקומנו כאנשים חושבים, ברבים מתחומי החיים".
קלמן מדגיש כי טכנולוגיות חדשות לרוב אינן מחליפות את מה שהיה אלא משנות אותו. "כשהאינטרנט נכנס לחיינו, היו שאמרו שאולי לא נצטרך יותר אוניברסיטאות, ספריות או מומחים. בפועל, כל אלה לא התייתרו – הם פשוט הפכו למשהו אחר, עשיר ומורכב יותר".
הבינה המלאכותית גם משנה את הדרישות מהעובדים בתחומים כמו ניהול, חינוך, מדעי המחשב, עיתונות ואפילו ברפואה. היא לא מבטלת את הצורך באנושיות, אלא מחייבת מיומנויות חדשות, תפקידים חדשים ודרכי חשיבה חדשות.
"הבינה המלאכותית כבר משנה את הדרך שבה אנחנו חושבים, לומדים ומלמדים — והשינוי רק בתחילתו", אומר פרופ' קלמן. "באוניברסיטה הפתוחה בחרנו לא להמתין אלא לקחת חלק פעיל בעיצוב העתיד הזה". לדבריו, במקום להיבהל מהקצב או לקפוא מול אי-הוודאות, האוניברסיטה שואפת להשתמש בטכנולוגיה החדשה כדי לחזק את הערכים שהיא מאמינה בהם: פתיחות, נגישות, איכות, ולמידה אמיתית. "אנחנו לא מחפשים פתרונות קסם ולא מסתמכים על תחזיות מוגזמות. אנחנו מאמינים שאפשר, וצריך, ללמוד לעבוד עם הבינה המלאכותית, לא להיבהל ממנה ולא להישען עליה בעיניים עצומות".
כיצד ייראה עתיד ההוראה? קלמן מתאר כלים שידעו ללוות את הסטודנט לאורך זמן — לא רק בתוך קורס אחד, אלא במסע לימודי שלם. "אני רואה מערכת שתדע לזכור מה כבר למדתי, לזהות במה אני מתקשה, להציע לי תרגול נוסף או חיבור בין תחומים — ולתמוך בי גם שנים אחרי סיום לימודי התואר. לא כתחליף למחשבה, אלא ככלי שמחזק אותה".
אתגר חברתי, מוסרי וחינוכי
קלמן מדגיש כי עידן הבינה המלאכותית היוצרת מתאפיין באי-ודאות עמוקה – לא משום שאנחנו לא יודעים מה קורה, אלא משום שקשה לחזות כיצד הכוחות השונים יתפתחו זה לצד זה. "אני מזהה ארבעה ממדים מרכזיים שיעצבו את העתיד הקרוב של הבינה המלאכותית: קצב ההתקדמות הטכנולוגית, מידת האימוץ החברתי, אופי הרגולציה, והיכולת של אנשים וארגונים להסתגל ולהתעדכן".
לדבריו, כל אחד מהממדים האלה יכול לנוע בקצב שונה – ולעיתים גם בכיוונים סותרים. "יכול להיות שהטכנולוגיה תתקדם במהירות, אבל החברה תדחה אותה, או שהציבור יתלהב אבל תחסר לו הכשרה. המורכבות הזו מחייבת אותנו לשאול לא רק מה הבינה המלאכותית מסוגלת לעשות – אלא איך נוכל לעצב את השימוש בה באופן אחראי, מתוך ראייה חברתית וחינוכית".
"הבינה המלאכותית אינה רק עניין טכנולוגי – היא גם אתגר חברתי, מוסרי וחינוכי", אומר פרופ' קלמן. "ולכן חשוב שגם האקדמיה תהיה שותפה פעילה בעיצוב הדרך שבה היא תוטמע ותשולב". לדבריו, כמו הסקטור הפרטי, גם האקדמיה עוסקת בחדשנות, ביישום ובפיתוח. אבל נוסף על כך, היא מביאה עמה פרספקטיבות משלימות – של אחריות ציבורית, חשיבה ערכית, וראייה חינוכית ארוכת טווח. "שיתוף פעולה בין מגזרים הוא מה שיאפשר לבינה המלאכותית לתרום לא רק לקדמה טכנולוגית – אלא גם ללמידה, להבנה ולצמיחה אנושית".
מרחב לחדשנות בהוראה ובלמידה
גם פרופ' אלישי עזרא צור, פרופסור חבר במחלקה למתמטיקה ומדעי המחשב, ראש התוכנית לתואר שני בלמידת מכונה וניתוח נתוני עתק (ביג דאטה), ודיקן הלימודים האקדמיים של האוניברסיטה, מתייחס לאימוץ הבינה המלאכותית באוניברסיטה הפתוחה.
"האוניברסיטה הפתוחה תמיד הובילה בפדגוגיה ובטכנולוגיות למידה, החל מלמידה במרחב המקוון וכלה במציאות מדומה", מסביר פרופ' עזרא צור. "כיום סטודנט באוניברסיטה הפתוחה מקבל מעטפת דיגיטלית חכמה ועשירה, שבה חומרי הלימוד הדיגיטליים מונגשים עבורו, לצד הנחיה אנושית – סינכרונית וא-סינכרונית.
"לצד זאת, ההתקדמות האדירה בבינה המלאכותית בשנים האחרונות מעמידה שאלות יסודיות הנוגעות להוראה ולמידה. בהתאם, על מודל ההוראה ועל המערכות הדיגיטליות של האוניברסיטה להתעדכן ולהתאים את עצמן למציאות הזו. אין זה אומר שהבינה המלאכותית תהיה תכלית הכול, אלא שהיא תשתלב במרחב ההוראה והלמידה באופן שיחזק את יכולתה של האוניברסיטה הפתוחה לקיים את שליחותה החברתית – לתת הזדמנות אקדמית לכל סטודנט בעל פוטנציאל אקדמי המעוניין להגשים אותו".
"בדיקנט הלימודים באוניברסיטה הקמנו את המרחב לחדשנות בהוראה ובלמידה – מרחב יזמי שמניע מודלים ניסיוניים בהוראה, שבהם אנו רואים פוטנציאל לפיתוח אמיתי. כך, בימים אלה השקנו את מודל ההוראה – MY WAI הבינה המלאכותית שלי – שמטרתו להסיר את החסמים המסורתיים של הוראה אקדמית.
"במסגרת MY WAI, לדוגמה, ההוראה אינה מתקיימת עוד במתכונת סמסטריאלית. כל סטודנט או סטודנטית יכולים להירשם לקורס לפי העדפותיהם האישיות וללא מגבלה, ולהתקדם בלמידה בליווי סגל הוראה שמסנכרן בין הלומדים והלומדות ומקיים מפגשי מנטורינג. תפקיד המנחים והמנחות התפתח – ממורי קורס למנטורים ללמידה אישית. הלמידה עצמה מתנהלת באתר הקורס, וההתקדמות מונחית על ידי מערכת בינה מלאכותית.
"כל קורס מחולק למספר יחידות לימוד, כאשר לכל יחידה יש רצף המגדיר את תהליך הלמידה שלה, בהתאם למודל הרצפים שפותח באוניברסיטה הפתוחה. הלומד או הלומדת מתקדמים ביחידות בתמיכת סגל ההוראה ועם סיום כל יחידה, מופיע סוכן בינה מלאכותית המנהל שיחה בשפה טבעית ובוחן את ההבנה של החומר. בסיום השיח, הסוכן מעריך האם הלומד/ת בקיאים מספיק כדי לעבור ליחידה הבאה, או שהוא ממליץ לחזור על החומר. הסוכן אינו קובע ציון, אך תומך בהחלטה על המשך המסלול – קדימה או אחורה – עד לסיום הקורס. לאחר מכן ניגשים הלומדים והלומדות לבחינה פרונטלית, בעמדת בחינה, עם דף ועט".
אז בסוף בבחינה חוזרים למודל הישן והמוכר.
"בהחלט. אנחנו מבחינים בין שימוש בבינה מלאכותית בתהליך הלמידה – שבו היא מספקת תמיכה, הכוונה וליווי – לבין הערכת הידע. את הידע עצמו חשוב לעגן בחוויה האנושית של הלומד או הלומדת. הציון צריך לשקף את ההבנה האמיתית, ולכן הבחינה נערכת באופן מסורתי. כך אנחנו מאזנים בין הגמישות הפדגוגית של האוניברסיטה לבין הדרישות של אחריות אקדמית במהפכת הידע".
האם המודל הזה פתוח לשימוש הסטודנטים כיום?
"נכון לעכשיו, מודל MY WAI מיושם בקרב סטודנטים וסטודנטיות במילואים – שם הצורך בפתרונות גמישים במיוחד הוא קריטי. כ-11,500 מתוך 50,000 הלומדים באוניברסיטה הפתוחה משרתים כיום במילואים – כלומר אחד מכל חמישה. המודל הזה מאפשר להם להמשיך ללמוד בקצב שמתאים להם, ולהיבחן בזמנים הנוחים להם. זוהי דרך ייחודית שבה האוניברסיטה הפתוחה מגשימה את מחויבותה החברתית, תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת לטובת ציבור הלומדים. בעתיד, ייתכן שהמודל יורחב לכלל הסטודנטים והסטודנטיות".
האם בעתיד, עם התקדמות הבינה המלאכותית, צעירים וצעירות בכלל ירצו ללמוד באקדמיה?
"להכשרה האקדמית יש יתרון ברור בהקניית גוף ידע סדור, מעמיק ובר-הערכה. עם זאת, האקדמיה אינה יכולה לקחת כמובנת מאליה את ההנחה שרבים יבחרו להקדיש לה שלוש או ארבע שנים מחייהם. במדעי המחשב, לדוגמה, ניתן כיום לכתוב קוד ולפתח יישומים גם בלי תואר פורמלי. אבל יש ערך משמעותי לכך שמהנדסות ומהנדסים יבינו לעומק אלגוריתמים, מושגים מתמטיים ותהליכים חישוביים. כך גם בתחומי האמנות או הפסיכולוגיה – לא די בידיעה כיצד להפעיל כלי AI מתוחכם.
"חוויית הידע האנושי אינה מסתכמת ביכולת לשאול שאלה, היא טמונה בהבנה עמוקה, בהתבוננות ביקורתית, ובהטמעת ידע כחלק מתפיסת עולם. האקדמיה נדרשת להמשיך לטפח חברה שמבינה ידע, ולא רק צורכת אותו. ובאותה עת – עליה לאמץ את הבינה המלאכותית ולרתום אותה להעצמת חוויית הלמידה".
