בשנים האחרונות מתגבשת ההבנה שחינוך אקדמי איכותי הוא לא פריבילגיה – אלא זכות בסיסית. כבר לפני יותר מחמישה עשורים, זיהה זאת שר החינוך והתרבות דאז, יגאל אלון, שיזם את הקמתה של "אוניברסיטה לכל", על פי המודל הבריטי. כך נוסדה האוניברסיטה הפתוחה – חזון שהפך למציאות חיה, נושמת וצומחת. ואכן, באוניברסיטה הפתוחה ניכרת העמקת הפעולה החברתית: פתיחת מסלולים מותאמים לחברה הערבית, לציבור החרדי, לאנשים עם מוגבלויות ולעובדי השלטון המקומי – הכל בשאיפה לשינוי עמוק, בר קיימא.
החזון, שהוביל לשוויון הזדמנויות פורץ דרך בעבר, ממשיך לפעום בעוז גם היום – בהובלת פרופ' יגיל לוי, שייסד את בית הספר לשלטון מקומי ועמד בראשו בעבר, ופרופ' מוסטפא כבהא, ראש תחום המזרח התיכון באוניברסיטה הפתוחה ונשיא האקדמיה ללשון ערבית. השניים עומדים מאחורי יוזמות משמעותיות נוספות, ביניהן הקמת בית הספר למדיניות ציבורית לעובדי המדינה, תוכניות לימוד נגישות בערבית, מסלולי ליבה גמישים, ומערך תמיכה לניגשים לראשונה לאקדמיה. יחד הם מנסחים מחדש את גבולות ההשכלה: לא עוד מוסד סגור ומרוחק – אלא מרחב פתוח, שמכיר בשפה, בתרבות, ובתנאים הנדרשים להפוך לימודים אקדמיים למציאות נגישה ומשנה חיים.
מהפכת ההשכלה של הדרג המוניציפלי
"האוניברסיטה הפתוחה היא מוסד חברתי במובנו העמוק", מציין פרופ' לוי. "אין עוד מוסד אקדמי בישראל שיכול ללמד בכל מקום בארץ, בלי דרישת תעודת בגרות, ולשלב בין אקדמיה, קהילה ושירות הציבור בצורה כה מובהקת. השינוי מתחיל מהשכלה, והאוניברסיטה יודעת להנגיש אותה".
אחת הדוגמאות הבולטות הוא בית ספר לשלטון מקומי עבור עובדי הרשויות המקומיות, שנולד לפני למעלה מעשור מתוך צורך מקצועי מובהק. הוא נוסד ב-2012 כשיתוף פעולה בין האוניברסיטה הפתוחה למרכז השלטון המקומי, ונועד לספק מענה לעובדים בדרגי הביניים, שלמרות תפקידם המשמעותי, חסרו תואר אקדמי ונחסמו מהתקדמות מקצועית. "הנתון שהוצג בפנינו אז היה מדהים: אלפים, מתוך למעלה ממאה אלף עובדי רשויות, אינם בעלי תואר ראשון. מכיוון שתנאי הסף למכרזים רבים חייב תואר ראשון לפחות, המשמעות היתה הדרתם של אלפי עובדים ועובדות ממעגל הקידום", מסביר פרופ' לוי, שהניע את היוזמה.
המסלול הייחודי, שפועל בפריסה ארצית ומותאם למאפייני האוכלוסייה המקומית, מתמקד בלימודים יישומיים במדעי החברה, הרוח והשלטון המקומי. כבר מתחילתו יועד לדרגי הביניים – עבור עובדים ועובדות שמילאו תפקידים משמעותיים, אך לא עמדו בתנאי הסף של תואר ראשון, הנדרש להשתתפות במכרזים ולהתקדמות בדרג הניהולי. יוזמת ההנגשה נועדה "לשבור" את המחסום הזה, ולפתוח בפני אותם אנשים את שערי ההשכלה הגבוהה – בלי לנתק אותם ממקום עבודתם או שגרת חייהם. לאורך השנים, הפכה היוזמה לשותפות אסטרטגית בין האקדמיה לרשויות – כשהיא מהווה צוהר להזדמנות שנייה עבור רבים, ומוכיחה מחדש איך ידע, נגישות ומוטיבציה יכולים לשנות מסלול חיים.
פרופ' לוי מציג, לראייה, את הנתונים האחרונים – לפיהם סיימו את לימודיהם ועלו השנה לבימת הטקסים כ-250 בוגרים ובוגרות, מתוכם 62 בהצטיינות ו-16 בהצטיינות יתרה. בדרך זו, צורך מקצועי הפך גם לפרוייקט חברתי.
כיצד מצליח בית הספר לשלטון מקומי לבסס הצלחה מתמשכת?
"ההצלחה נשענת על שלושה מרכיבים עיקריים: פריסה ארצית רחבה – שמאפשרת פתיחת קבוצות לימוד גם ביישובים מרוחקים וברשויות עצמן, בהתאם לצורכי הרשויות; תוכנית לימודים ייעודית לשלטון המקומי, שכוללת תכנים במדיניות ציבורית, לצד קורסים יישומיים כמו כתיבת ניירות מדיניות; ולימודים המרוכזים יומיים בשבוע, לרוב באישור הרשות, ונמשכים ארבע שנים בפריסה של שלושה סמסטרים בשנה – כך שניתן לשלב עבודה וחיים אישיים. בנוסף, מעטפת סיוע מותאמת הכוללת ייעוץ אישי, תגבור, סדנאות, מלגות וכלים ללמידה מרחוק. גם מי שנבצר ממנו להגיע פיזית – יכול ללמוד באמצעות אתרי הקורסים, הקלטות ומשאבים דיגיטליים נוספים שהאוניברסיטה הפתוחה מתמחה בהם".
מה המשמעות העמוקה של תואר אקדמי עבור עובדים שכבר עוסקים בפועל בתפקידם?
"התואר מעניק לעובדים לא רק אפשרות לקידום, אלא גם תחושת ערך עצמי, ביטחון ויכולת להשפיע על סביבתם. אחד הרגעים המרגשים ביותר הוא כאשר סטודנטים מזהים בעיה ניהולית ברשות המקומית, כותבים עליה נייר מדיניות, ולעיתים אף משנים מדיניות בפועל. זהו תהליך שמוביל לצמיחה אישית ומקצועית. יותר מ-2,000 בוגרים סיימו את התוכנית עד כה, ושיעור ההתמדה הגבוה, של כ־70%, מעיד על הצלחה שחורגת מעבר ל'רק' קידום תעסוקתי. הבוגרים מדווחים על שינוי מהותי בחייהם המקצועיים והאישיים. חלקם השתלבו בתפקידים בכירים ברשויות המקומיות. לדוגמה, גלית פוני מעיריית רמלה, שקודמה במהלך הלימודים לתפקיד סגנית מנהל מחלקה ולאחר מכן למנהלת, ודבורה קליין, בוגרת חרדית שהפכה ממנהלת גבייה למנהלת מחלקת פניות הציבור בבית שמש. עבורן, זה לא רק תואר, אלא תחילתה של מהפכה אישית. אך לא פחות חשוב, מהפכת ההשכלה הזו משדרגת את תפקוד הרשויות בעידן שבו השלטון המקומי מתעצם ונוטל עוד ועוד תפקידים מהמדינה וחיוני לשמירת הדמוקרטיה".
גישת אינטגרציה מאוזנת
פרופ' מוסטפא כבהא, נשיא האקדמיה ללשון ערבית, עומד בראש תחום לימודי המזרח התיכון באוניברסיטה הפתוחה ומשמש כממונה המוסדי על הנגשת הלימודים בחברה הערבית. כבוגר תיכון חקלאי וכבן למשפחת חקלאים, הוא מדגיש את החיבור העמוק שבין אדם לאדם ובין האדם לאדמה – ערכים המלווים אותו בדרכו האקדמית והחינוכית. אהבת האדם והעניין הרב בו הובילו אותו לעולם המחקר, אף שהוא מעיד כי בני משפחתו קיוו שיפנה ללימודי מקצוע יוקרתי, כמו רפואה. במקום זאת, בחר ללכת בעקבות ליבו ולהעמיק בלימודי היסטוריה והשפה הערבית. בחירה שסללה את דרכו לקריירה מרשימה כחוקר, מחנך ומוביל שינוי חברתי. "בחרתי באקדמיה ואני באוניברסיטה הפתוחה יותר משלושה עשורים", הוא אומר. "עשיתי באוניברסיטת תל אביב תארים בהיסטוריה, בספרות ערבית, מאסטר בהיסטוריה צבאית, ודוקטורט על העיתונות הפלסטינית בתקופת המנדט. באוניברסיטה הפתוחה כיהנתי בתפקידים רבים ובין היתר כראש המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות וראש המכון ליחסים יהודים, מוסלמים ונוצרים".
לדבריו, במשך דורות נתפסו מקצועות כמו רפואה או עריכת דין כיעדים נחשקים, במיוחד בקרב משפחות ערביות – מתוך כמיהה לראות את הילדים מצליחים וזוכים להערכה. אך לאורך שנותיו כיועץ לתלמידים, פרופ' כבהא מדגיש שלושה עקרונות מרכזיים בבחירת מסלול לימודים: יכולת, אהבה למקצוע, ואופי העיסוק בפועל שיש לבחון תמיד בהקשר חברתי – כלומר, עד כמה התפקיד עתיד לשרת את הקהילה שבה אתה חי.
מהו לדעתך האתגר המרכזי בהנגשת ההשכלה הגבוהה לחברה הערבית?
"להכיר בפערים התרבותיים, הלשוניים והחברתיים שחווים תלמידים מהחברה הערבית, הרבה לפני ההיכרות עם העולם האקדמי. חשוב לזכור שהשפה הערבית היא שפת אם ל-21% מאזרחי המדינה, ובנוסף, מהווה שפת תרבות לעוד כ-20% מיהדות המזרח. הנגשה אמיתית מחייבת התאמות – בשפה, בתכנים, ובשיטות הלימוד – כדי לבנות תחושת שייכות ולאפשר הצלחה. החברה הערבית מדממת, במיוחד על רקע המציאות הקשה של היום, ואני מאמין שהדרך היחידה לרפא אותה היא חינוך. זו גם הסיבה – שהייתי בין מייסדי בית הספר 'אל-נהדה' (הרנסנס) במשולש הצפוני, שמחנך לערכים ולמחויבות חברתית, ולא רק למצוינות לימודית. אני מאמין שהחינוך הוא התרופה לא רק אצל ערבים, אלא גם בקרב חרדים, אתיופים וכל קהילה מודרת. השאיפה שלי היא אינטגרציה מאוזנת: שכל אחד ירגיש חלק מהכלל, בלי לוותר על הייחוד התרבותי שלו. להנגיש את התרבות והחינוך לכלל האוכלוסיות, ולבנות פסיפס ישראלי שבו לכל גוון יש מקום".
איך נראית הנגשת ההשכלה הגבוהה הלכה למעשה?
"האוניברסיטה פועלת לפי מודל של הקניית 'נחיתה רכה' ללימודים אקדמיים, עם קורסי מבוא בערבית, ספרי לימוד מונגשים, קבוצות תמיכה, ובחלק מהמקרים גם תרגום מקביל לטקסטים אקדמיים – כולל חומרים המותאמים לבעלי מוגבלויות. היתרון שלנו אדיר: החומר נמצא בספרי הלימוד, בדפי קורסים מודפסים ובפורמט דיגיטלי, ומונגש בצורה מגוונת. הדגש הוא על קידום מיומנויות למידה, שפה וחשיבה ביקורתית כבר מהשלבים הראשונים, כדי שגם נשים שאינן יכולות לעזוב את הבית, גם אנשים עובדים וגם אנשים עם מוגבלויות יוכלו להשתלב. הלימודים מתקיימים בפריסה ארצית או בלמידה מרחוק, ויש לנו מערך ייעוץ שבונה תוכנית מותאמת לזמן וליכולות של כל סטודנט וסטודנטית. הייעוץ הזה לא נשען על יוקרה או פרסטיג', אלא על צרכי החברה ועל היכולות של הלומדים. אני מאמין שהכוונה נכונה וייעוץ נכון, תוך טיפוח תחושת שייכות וקרבה – בלי קשר לדת – יובילו את כולם לבחור בהשכלה גבוהה ולשפר את הישגיהם האישיים. בסופו של דבר, זה מה שיוביל להצלחה ולשינוי סדרים חברתיים".
