העולם האקדמי משתנה, ואיתו גם הדרכים שבהן אנחנו לומדים, חוקרים ומלמדים. בעידן של עודף וזמינות המידע, בינה מלאכותית וטכנולוגיות שממשיכות להתפתח – קשה להגדיר מחדש את גבולות הלימודים. על רקע המציאות המורכבת הזו, בולטת האוניברסיטה הפתוחה כמי שמובילה את חזית החדשנות, במיוחד בזכות תוכנית הדוקטורט הייחודית שלה בתחום טכנולוגיות הלמידה וניהול מערכות למידה בעידן הדיגיטלי.
התוכנית החדשנית, שנבנתה בתום תהליכי פיתוח ותכנון מעמיקים, הפכה לאבן דרך בהכרה בתפקיד המרכזי של האקדמיה כחלוצה בלמידה מקוונת. "התוכנית הזו נבנתה עוד לפני הקורונה, והיא אושרה לפני כשלוש שנים", מספרת פרופ' אינה בלאו, פרופסור מן המניין באוניברסיטה הפתוחה. "הקורונה אמנם האיצה את המהלך, אבל האוניברסיטה הפתוחה כבר הייתה שם קודם, כשב-2014 היינו האוניברסיטה הראשונה בעולם שהריצה פיילוט של למידה מרחוק באמצעות זום. היום זום נראה מובן מאליו, אולי אפילו מיושן, אבל אז זו הייתה פריצת דרך".
לדבריה, אם בעבר הסטודנטים קיבלו בדואר חבילת לימודים כתובה, הרי שהיום ברורה מתמיד החשיבות של למידה חיה, אינטראקטיבית ודינמית. "כששומעים את המרצה, רואים אותו והוא רואה את הסטודנטים – נוצר ערוץ תקשורת דו-כיווני אחר לגמרי", היא מסבירה. "המטרה היא לייצר אינטראקציה כמה שיותר קרובה לחוויה הטבעית של כיתה, רק בלי הקירות".
פרופ' בלאו מדגישה כי הלמידה הדיגיטלית באוניברסיטה הפתוחה לא רק משנה את האופן שבו לומדים, אלא גם פותחת דלתות עבור רבים שלא היו מצליחים להגיע להשכלה גבוהה בדרך המסורתית. "נשים מהחברה הערבית או הדרוזית, חרדים, אנשים עם לקויות למידה או מוגבלויות פיזיות, וגם סטודנטים עם הפרעות קשב וריכוז, שמעריכים את האפשרות לעצור, לחזור ולהאזין שוב – כולם מוצאים בלמידה הזו הזדמנות אמיתית לפרוץ קדימה".
מהפכה של נגישות והזדמנויות
האוניברסיטה הפתוחה ניצבת כבר שנים בחזית החדשנות הפדגוגית. היא הובילה את השינוי בשיטות הוראה מרחוק, ושילבה בהצלחה טכנולוגיות דיגיטליות, מאגרי מידע מתקדמים וכלים אנליטיים כחלק בלתי נפרד מהוראה ומחקר. בשנים האחרונות הרחיבה את עשייתה גם לתחומי ניתוח נתוני עתק (Big Data) ובינה עסקית (BI), והפכה למוקד ידע אקדמי מוביל בלמידה מקוונת.
תוכנית הדוקטורט בחינוך היא המשך טבעי לתוכנית המוסמך הפועלת באוניברסיטה, שבוגריה מכהנים כיום בתפקידי מפתח באקדמיה ובמערכות החינוך. התוכנית מתבססת על סגל מגוון ובכיר, המנוסה בהנחיית תלמידי מחקר, ומציעה לסטודנטים מעטפת תמיכה רחבה – החל מהשתתפות בכנסים בארץ ובעולם ועד שיתופי פעולה מחקריים ורב-תחומיים.
ייחודה של האוניברסיטה הפתוחה טמון בפתיחותה לאוכלוסיות מגוונות. "מסלול הדוקטורט מתאים לבעלי ובעלות משפחות, לאנשים שעובדים במשרה מלאה וגם לאלה שמגשימים חלום אקדמי בגיל מאוחר", מדגישה פרופ' בלאו. בין תלמידי התוכנית ניתן למצוא צעירים לצד פרופסורים אמריטוס, מהנדסים, אנשי מערכת הביטחון, אנשי חינוך וחוקרים מדיסציפלינות שונות – כל אחד מהם מביא איתו נקודת מבט ייחודית שמעשירה את המחקר.
גישה זו מאפשרת יצירת חיבורים בין-תחומיים פוריים, ומעודדת תהליכי חקר חדשניים. הלמידה עצמה מתקיימת בשילוב של מפגשים מקוונים ופרונטליים, מתוך הבנה שלמרות יתרונות הטכנולוגיה, יש ערך בלתי ניתן להחלפה במפגש האנושי הישיר.
התוכנית פועלת בשיתוף המרכז לחקר חדשנות בטכנולוגיות למידה של האוניברסיטה, שבו פעילים מעל 50 חוקרים. המרכז מארגן כנסים, ימי עיון פתוחים לציבור, סמינרים מחקריים מקוונים ופעילויות קהילתיות נוספות – ומהווה חממה למחקר עכשווי ורלוונטי, המחובר גם לחוקרים מהארץ וגם לזירה הבינלאומית. דווקא בזכות כמות מצומצמת יחסית של חברי הסגל הבכיר בכל תחום נוצרים בו קשרים רב-תחומיים שמניעים קדימה את גבולות הידע.
האם הגישה הזו מסייעת לבסס הצלחה אצל סטודנטים?
"בהחלט. כל הלמידה באוניברסיטה הפתוחה מתבססת על חומר מאוד מסודר, נגיש ואינטראקטיבי שמועבר לסטודנטים עוד לפני תחילת הסמסטר. אנחנו צמצמנו משמעותית שימוש בספרי לימוד מודפסים – רוב החומר מוגש דיגיטלית, מה שתורם גם לנוחות האישית של הסטודנטים וגם להפחתת זיהום סביבתי. זו גישה שמאפשרת גמישות מרבית, למידה מכל מקום, ומעודדת שילוב לימודים בחיי היומיום. בנוסף, סביבת הלמידה המקוונת מייצרת אפשרות לניתוחי עומק על תהליכי הלמידה: המרצים מקבלים גישה לנתונים שוטפים על התקדמות הסטודנטים, מזהים קשיים בזמן אמת, ויכולים להתאים את ההוראה לצורכי הכיתה. גם הסטודנטים נהנים מהתראות והתאמות אישיות שמסייעות להם להישאר בקצב. בניגוד לכיתה רגילה, שבה קשה מאוד לדעת מה קורה עם כל תלמיד ותלמידה, כאן יש למרצה יכולת לראות את התמונה המלאה".
בין חשיבה ביקורתית לבינה מלאכותית
תובנות אלה עומדות גם בלב מחקרים שנעשים באוניברסיטה הפתוחה, ובמרכזם למידה מבוססת נתונים וניהול פדגוגי אפקטיבי. לאחרונה זכתה פרופ' בלאו, בשיתוף עם ד"ר ארז פורת ואסתי שוורץ, בקול קורא של המדענית הראשית במשרד החינוך בנושא קבלת החלטות מבוססות נתונים בבתי ספר – מחקר שמתמקד בהנהלות בית-ספר ובתהליכי ניהול חכמים המשפיעים על כלל הקהילה הבית-ספרית.
מהי המשמעות של הזכייה בקול הקורא?
"זו הזדמנות להשפיע על הליבה של מערכת החינוך, במיוחד בכל הקשור לקבלת החלטות פדגוגיות. המחקר מתמקד בפיתוח כלים ותפיסות שיאפשרו להנהלות לפעול בצורה מבוססת נתונים, לא כדי להחליף את ההוראה האנושית הפרונטלית, שהיא הכרחית בבתי הספר, אלא כדי לתמוך בה. המטרה היא לחבר בין יכולות הכלים האנליטיים שכיום נפוצים יותר באקדמיה לבין הצרכים של בתי הספר, כדי לשפר את ההבנה של מה קורה בכיתה – ובעיקר, להבין למה זה קורה ואיך ניתן לשפר את זה בצורה מושכלת ומבוססת".
אילו שיטות טכנולוגיות מתקדמות אתם משלבים בלמידה?
"יש מגוון שיטות, וזה מאוד תלוי בתחום הלימוד. במקרים מסוימים, דווקא למידה חווייתית היא זו שנותנת את הערך המוסף, למשל, באמצעות מציאות מדומה (VR). היה לנו אפילו פרויקט פיילוט בתחום הזה, בקנה מידה קטן, והוא נועד לתת מענה לצרכים ייחודיים בתחומים מסוימים. אם ניקח לדוגמה תחומים כמו כימיה או פיזיקה, הרי שבמציאות רגילה אי אפשר 'להיכנס' לתוך מולקולה, או לטוס לחלל. גם בתחום הביולוגיה, קשה לדמיין איך זה להיות ממש בתוך גוף האדם ובארכיאולוגיה יש לרוב רק שרידים. בעזרת מציאות מדומה אפשר ליצור או לשחזר את הסביבות האלו ולתת לסטודנטים חוויה ממשית, דבר שמשנה את כל אופן הלמידה. בפרויקט המשמש לצרכי הוראה השתמשנו בטכנולוגיות VR לצרכים פדגוגיים, והיום גם סטודנטים לתארים מתקדמים חוקרים את התחום הזה בתוך מערכת החינוך. אחת הדוקטורנטיות שלנו בוחנת כמה רמות של מציאות מדומה: החל משימוש בקסדות VR ועד חדרים וירטואליים שלמים שבהם הסטודנט נכנס לחלל שעליו מוקרן התוכן על הקירות ועל הרצפה, וחש כאילו הוא נמצא בסביבה אחרת לגמרי. יש גם רמות פחות אימרסיביות, כמו סביבות תלת-ממד במחשב, שבהן סטודנטים יכולים לבנות אי וירטואלי שממחיש תקופה היסטורית, כמו רומא העתיקה, וללמוד בצורה אינטראקטיבית נושאים שקשה להתחבר אליהם דרך טקסטים בלבד. אנחנו בוחרים להשתמש בטכנולוגיה במקומות שבהם היא באמת מוסיפה משהו שאין דרך אחרת לדמות אותו. יש לנו סטודנטית שעובדת על תזה בתחום רפואת החירום ומתעניינת בשאלה כיצד טכנולוגיות – מציאות מדומה וסימולציות או בינה מלאכותית יכולות לתרום ולהחליף התנסות פיזית. זה דבר שיוביל לפחות תרגולים על בובות ולבטח יעשיר את חוויית הלמידה".
עד כמה את מרגישה שאנחנו כבר בעידן של בינה מלאכותית בלמידה?
"כולנו ממש בתחילתו של עידן חדש. יש כניסה ראשונית של מחקר לתחומים האלה, אבל ישנה התלבטות גדולה בנוגע לאתיקה. אחת הדוקטורנטיות שלנו חוקרת בדיוק את הפער הזה: כיצד מרצים וסטודנטים תופסים את השימוש ב-AI. האם זו מיומנות שצריך לפתח, או סוג של 'הונאה'. כיום כמובן יש הנחיות ברורות לסטודנטים בנוגע למה מותר ואסור, אבל התחום עצמו עדיין בבנייה. אני מאמינה שדברים קורים מהר, ושבעוד שנה יתכן מאוד שנחשוב אחרת. הטענה הקלאסית היא שלימוד אפקטיבי נעשה באינטראקציה עם מישהו שיודע לפחות קצת יותר ממך – מורה או תלמיד בעל ניסיון רב יותר בתחום. על זה בנויים, בין היתר, תהליכי למידה במערכת החינוך. גם כשעובדים בקבוצות, תמיד מקפידים לשלב תלמיד חזק שיוכל לתרום לאחרים. אבל היום הרבה סטודנטים באקדמיה מעדיפים לעבוד לבד. בפועל הם מקיימים אינטראקציה, רק לא עם אדם – אלא עם AI. הם מתייעצים, מציגים שאלות ומקבלים תשובות - הבינה מלווה אותם בתהליך הלמידה. הם לא לבד. אם עושים זאת נכון, זה מאשר תהליך למידה עוצמתי".
אז איפה עובר הגבול בין חשיבה ביקורתית לבין הסתמכות על בינה מלאכותית?
"זו השאלה הגדולה. אני מאמינה שאנחנו בנקודת מפנה היסטורית. כפי שפעם היו דיונים לגבי שימוש במחשבון, האם מספיק לדעת חשבון בסיסי או לא, עכשיו זו שאלת העומק של הדור הזה: היכן נגמר האדם ואיפה מתחילה המכונה, והאם נצליח לחשוב לבד בצורה ביקורתית. הנושאים האלה מאוד מרתקים, ואני תקווה שהסטודנטים שלנו לדוקטורט ולתזה יוכלו לחקור אותם לעומק. המטרה שלנו היא להכשיר חוקרים מצוינים, אבל גם אנשי עשייה. כאלה שיידעו להשתמש בטכנולוגיה בחוכמה, ולא ייבהלו ממנה. העולם משתנה, ואנחנו כאן כדי להכין את הבאים שיובילו אותו".
