בשנים אחרונות נחנכו בישראל לא פחות מעשר דרכים חדשות. שביל ישראל היה השביל הארוך הראשון, שנחנך לפני כשני עשורים, ואחריו נמתחו שביל סובב כנרת, שביל עמק המעיינות, שביל ישו (Jesus Trail), דרך הבשורה ועוד ועוד שבילים לאורכה ולרוחבה של הארץ.
ישראלי ממוצע עובר בכל יום בסמוך לשבילים רבים, בחלקם הוא נע בעצמו השאר סמויים מהעין. מהו המניע לסלילת השבילים הללו? בואו נחזור במורד שבילי ההיסטוריה ונבין מאיפה נולד הרעיון.
העולם מתפתח בקצב מסחרר והרבה חפצים, מבנים ויעדים שהיו בשימוש בעבר נעלמים או עוברים הסבה - לרוב לכיוון תיירותי. כפרי ילידים הופכים למוזיאונים פתוחים, חדרי ילדים בקיבוצים מוסבים לבתי הארחה, מצודות ומבצרים עתיקים הם היום יעדים תיירותיים, קרנבלים מארחים יותר תיירים מאשר מקומיים.
גם הדרכים העתיקות - אלו ששימשו בעבר למעבר סחורה ואנשים - הפכו ברובן לדרכים מודרניות המשמשות לאותן מטרות בדיוק.
דרך המשי היא אחת מיוצאות הדופן ואחת המעניינת ביותר מהדרכים העתיקות. למעשה, זו אינה "דרך" אלא רשת של דרכים שחיברו רשת של מקומות. באופן מסורתי מציינים את נקודת ההתחלה של דרך המשי בצ'אנג-אן (שיאן של היום), בירת מחוז שאאנשי בסין של ימינו, ואת נקודת הסיום באנטיוכיה של בטורקיה של היום. אבל האמת היא שדרך המשי כוללת רשת של דרכים סבוכות, מפותלות ומרושתות שחיברה מקומות רבים זה לזה ואת המזרח הרחוק עם זה הקרוב.
אפשר לחשוב על דרך המשי כעל תחילתה של הגלובליזציה. פתאום מוצרים שמיוצרים בשווקי סין והמזרח הרחוק הפכו להיות זמינים באלפי אם לא בעשרות אלפי שווקים בדרך, ובסופה - בשווקי אירופה. בדרך המשי לא עברו רק סחורות אלא השפעה תרבותית הדדית בין התרבויות השונות שלאורכה.
המרחק בין הנקודות הרחוקות ביותר על דרך המשי הוא של כ-8,000 ק"מ, כלומר כ-20% מהיקף כדור הארץ בהיקף הרחב ביותר שלו.
אנחנו יודעים על סחורות שהגיעו מסין למערב עוד לפני דרך המשי: תבלינים, מטבעות, בעלי חיים, מזון ובדים אז מה הפך את דרך המשי ל"דרך המשי"? על כך בכתבות הבאות בסדרה.
