הספארי הוא ביתם של בעלי החיים המופלאים בעולם. פילים, אריות, נמרים, קרנפים, תנינים - חיות הסוואנה, מהגדולות ועד לקטנות ביותר, חיות יחדיו במערכת אקולוגית חכמה ומופלאה במטרה למלא אחר שלושה צרכים עיקריים: הראשון הוא הגנה – שמירה מפני סכנות, טורפים, בעלי חיים אחרים שיכולים לגזול את האוכל שלהם ועוד; הצורך השני הוא מזון ומים – גישה חופשית למזון ולמים, הדרושים לכל בעל חיים על מנת לשרוד; השלישי והאחרון הוא אפשרות להעמיד צאצאים, ולהעביר את המטען הגנטי לדור הבא.
טיול מאורגן לאפריקה - מידע נוסף באתר פגסוס
מתוך השאיפה למלא את הצרכים האלו, כל בעל חיים מקיים את חייו באופן אופטימלי בצורת ההתקבצות שמתאימה לו ביותר. למעשה, חיות בעלות מאפיינים דומים יכולות לחיות בצורות התקבצות שונות. דוגמה לכך אפשר למצוא אצל האריה והנמר: שני המינים הם טורפים, בני משפחת החתוליים, בעלי מבנה גוף גמיש, חוש ראיה ושמיעה מפותחים, שפם ארוך למישוש בסבך ושיטות ציד במארב – אך בעוד האריה חי ומשגשג בלהקה, הנמר הוא סוליטרי ומנהל את חייו לבד.
משפחה אחת, תפיסות שונות
להקת האריות מורכבת מזכרים, נקבות וצאצאים משותפים. הנקבות אחראיות לגידול כל הצאצאים והגורים אף זוכים לינוק מכל הנקבות ובכך להגדיל את החיסון הטבעי שלהם. הגורים הזכרים מגורשים מהלהקה לפני הגיעם לבגרות מינית - כך נמנעת הזדווגות בתוך המשפחה והסיכוי להעמיד צאצאים בריאים גובר. בכל מספר שנים מתחלפת קבוצת הזכרים בלהקה בקבוצה אחרת. כשקואליציה חדשה של זכרים נכנסת ללהקה הם הורגים את הגורים הקטנים, מה שמכונה "קטל עוללים". מהלך זה אולי נשמע אכזרי מאין כמותו, אבל זוהי פעולה שמטרתה לדאוג להפצת השושלת של קבוצת הזכרים החדשה – הנקבות מתייחמות זמן קצר לאחר מות גוריהן וכך השליטים זוכים להזדווג ולהעמיד צאצאים מהר יותר.
האריות צדים בשעות אור היום, כלומר אינם ממתינים לרדת החשיכה. חברי הלהקה צדים יחד כמעט מדי יום, כשחלק מהלביאות יוצאות להביא מזון וחלק נשארות לשמור על הגורים. חברי הלהקה חולקים את השלל ושומרים אחד על השני, ואינם מוטרדים מטורפים אחרים שעלולים לפגוע בהם או לגנוב את טרפם.
בצידה השני של משפחת החתולים נמצא הנמר, שהוא חיה יחידאית – כלומר מנהל את חייו לבדו ובעצמו. הזכר והנקבה נפגשים רק בעונת הייחום, אחריה הם נפרדים והנקבה מטפלת בצאצאים לבדה, ללא עזרת הזכר. בניגוד לאריות, לנמר אין קבוצה שמספקת לו הגנה, והוא מסתמך רק על עצמו בכל הנוגע לשמירה ולהשגת מזון. הוא רובץ על עצים ופעיל לאחר רדת החשיכה, כדי להישמר מפני טורפים שיכולים להרע לו או לגנוב את הטרף שלו. גם חברבורותיו, סימן ההיכר של החיה היפהפייה הזו, מסייעות לו להיטמע טוב יותר בסביבה ולהסתוות מפני סכנות וטרף.
הנמר משקיע המון אנרגיה בציד והכנעת הטרף. לאחר שמסתיים הציד, בכוחותיו האחרונים, הוא גורר את הטרף למקום מסתור גבוה, כדי להרחיקו מחיות אחרות שרוצות גם הן לאכול. הסעודה הזו תספיק לו לאורך כמה ימים, במהלכם הוא חייב להיות על המשמר, כל הזמן.
זוגות, הרמון ואוליגרכים: צורות התקהלות נוספות בספארי
אם נמקם את הלהקה ובעלי חיים יחידאיים כקצוות על סקאלה, נגלה שיש עוד מגוון צורות חיים מרתקות בעולם החי, שיכולות גם לשקף לנו כמה אמיתות על מערכות היחסים האנושיות. זוג, לדוגמה, הם זכר ונקבה שיוצרים קשר חזק לאורך זמן, ומתחלקים שווה בשווה בגידול הצאצאים. בניגוד לאמונה הרווחת, צורת מחייה זו אינה מאפיינת את היונקים (כבני משפחה זו, אולי קווינו שהיא דווקא כן), אלא אופיינית ליותר מ-90% מבעלי הכנף. זאת, בין היתר, בגלל שמשימות הדגירה והזנת הגוזלים תובעניות במיוחד, ועליהם למלא אותן יחד אם ירצו להעמיד צאצאים.
צורת מחייה אחרת היא הרמון - סביבת פרטים שמורכבת מזכר שליט אחד והרמון של נקבות, כפי שנפוץ אצל כלבי ים וצבאים שונים. הזכרים מסוגלים לאסוף ולשלוט במספר גדול של נקבות בעונת הרבייה, אבל אם ההרמון ייעשה גדול מדי – זכרים אחרים יוכלו "לגנוב" נקבות להרמון שלהם. שליטה חברתית כזו מלווה לרוב בדו צורתיות זוויגית בולטת, כלומר ברוב המקרים הזכרים יהיו גדולים, חזקים ובולטים יותר מהנקבות.
מטריארכיה היא הקבצה בה הנקבות נשארות יחד במרכז הקבוצה, סביב נקבה מנהיגה, בעוד שהזכרים נשארים בשוליים.מאפיין בולט בצורת מחייה זו שגם אחרי מותה של המנהיגה, הקשרים החברתיים שיצרה ממשיכים להתקיים תחת הנהגתה של הצאצאית שלה. התקהלות זו מאפיינת בעדרי הפילים וגם את קופי הבונובו. מנגד, אוליגרכיה בנויה מקבוצת זכרים שליטים, כמה נקבות שהם מחלקים ביניהם וצאצאים, כפי שנהוג אצל הבבונים. צורת ארגון זו מספקת אמצעי הגנה יעיל נגד טורפים, שהרי לקוף בודד אין סיכוי רב מול טורפיו הטבעיים.
על כיתות, זירות וציבור - נורית לוין, מדריכת טיולים מאורגנים בפגסוס, מסבירה על צורות התקבצות נוספות ומרתקות בספארי. צפו>>>
