אינדונזיה היא אחת מהמדינות האיסלמיות הגדולה בעולם, והיא הארכיפלג הגדול בעולם, בזכות 17,508 האיים המרכיבים את המדינה. אחד מהאיים הגדולים במדינה הוא סולאווסי, האי הרביעי בגודלו בדרום מזרח אסיה, שמכונה גם "אי הברזל" בזכות מרבצי הברזל הגדולים המצויים במרכז האי. אוכלוסייתו מונה כ-16 מיליון איש, המתחלקים למגוון גדול של קבוצות אתניות שונות. במרכז האי חיים בני הטוראג'ה, "האנשים שגרים בהרים".
עם הכניסה לארץ הטורג'ה יקבל את פני המבקר "הבית עם העשן", בתי המגורים הייחודיים בצורתם של בני המקום. גג המבנים נראה כמו סירה, והסיבה לכך מגיעה עד לתושבי המקום הקדמונים, שהגיעו לאזור על גבי סירות. כשהגיעו למקום אליו לא יכלו להתקדם עוד עם סירות – הפכו את הסירות לבתים.
בני הטורג'ה, רובם ככולם, הם נוצרים. על רבים ממבני המגורים תלויים צלבים ייחודיים המעוטרים בקרני גולגלות באפלו. ככל שהצלב מעוטר ביותר קרניים, משמעות הדבר שבבית זה התקיימו הרבה טקסי מוות, במהלכם נשחטות חיות הבאפלו. כך למעשה, תצוגת הקרניים משקפת את העושר של המשפחה. למרות היותם נוצרים, בני הטורג'ה מקיימים טקסים מסורתיים המתחלקים לטקסי חיים וטקסי מוות. הכנסייה הנוצרית מאפשרת למקומיים לקיים מנהגים וטקסים פגאניים לצד מנהגים נוצרים, והדבר בא לידי ביטוי במיוחד בטקסי ההלוויות הייחודיים של הטורג'ה, המושכים מבקרים ותיירים מכל העולם.
בני הטורג'ה מאמינים שיש דרך אחת ונכונה למות. עם פטירתו של איש משבט הטורג'ה, מתחילה הלוויה ראויה ופרידה נכונה שתעביר את הנפטר אל ארץ המתים שבשמיים וחבירה אל אבותיו הקדומים. הלוויה שנעשית באופן לא נכון תוביל לכך שנשמת הנפטר לא תוכל לחבור לאלו של האבות הקודמים ואף תשפיע על חיי בני המשפחה הנותרים. ראשית, מזמינה המשפחה את הכהן הגדול, לברך את הנפטר. כעת, מתחילה המשפחה לאסוף את המשאבים הנחוצים כדי ללוות את הנפטר אל ארץ המתים שבשמיים.
בטקס ההלוויה צריכים לקחת חלק כל בני המשפחה, מכל קצוות העולם, יחד עם כל הכפר בו התגורר הנפטר והכפרים השכנים. משך האירוע יכול לנוע בין יום אחד (למשפחה חסרת משאבים) לשבעה ימים (למשפחה בעלת משאבים). משפחת הנפטר צריכה להיערך לוגיסטית להגעתם של אלפי האורחים - לינה, שירותים, תשתיות, מטבחים. לכן, ארגון הלוויה יכול לקחת זמן רב - שבוע, חודש ואפילו שנים. ומה קורה עם גופת הנפטר בזמן הזה?
למעשה, על פי בני הטורג'ה, הנפטר מת רק כשמתקיימת ההלוויה. עד אז, לאורך זמן ההכנות להלוויה, בני המשפחה מתייחסים אליו כאל בן בית חולה ("חולה בראש" כפי שהם מכנים אותו). כאמור, ראשון להגיע הוא הכהן הגדול שמגיע לברך את הנפטר. בנוסף לברכה, הוא עושה שימוש באמצעים שונים על מנת לשמר את הנפטר עד למועד ההלוויה, לדוגמה, עטיפה בצמחי מרפאה. מהזמן הזה ועד למועד ההלוויה, הנפטר ממשיך לשכון בבית המשפחה, וזו גם מתייחסת אליו כאל חלק אינטגרלי מהבית – הוא משוכן בחדר הדרומי, בני הבית דואגים לאוורר את חדרו מדי יום, להביא לו ארוחות ולדבר עליו בלשון הווה.
מצב זה נמשך עד שהמשפחה מארגנת את הסידורים לטקס הלוויה, טקס מסקרן וצבעוני שמושך תיירים רבים מרחבי העולם.
מידע נוסף על טיולים מאורגנים בישראל – אתר פגסוס
צפו בהרצאתו של עופר ארד, מדריך טיולים מאורגנים של פגסוס באינדונזיה, שיקח אתכם למסע אל אחד הריטואלים המרתקים בעולם >>
