ליעקב בן זבדי היו חיים די פשוטים ורגילים עד היום בו פגש את ישוע, שביקש ממנו להצטרף אל קבוצת תלמידיו. חיי השגרה של יעקב הפכו להיות סוערים ומלאי תהפוכות מאחר והחליט לקחת חלק במסעו של ישוע ולהיות אחד משנים עשר השליחים שלו. הוא היה אחד משלשת התלמידים שהיו עם ישוע על פסגת הר גבוה וחוו עמו את "ההשתנות", הרגע המכונן בו אושר מעמדו כבן האלוהים. יעקב הוא דוגמה קלאסית לאדם שאמנם היה ידוע במהלך חייו, אך לאחר מותו חשיבותו גברה והוא אף זכה למעין "חיי נצח".
קיימות מספר גרסאות הנוגעות למותו של יעקב. הראשונה גורסת שלאחר מותו של ישוע, המשיך יעקב להיות מטיף והוצא להורג על-פי פקודתו של אגריפס הראשון. הוא נקבר בירושלים ברובע הארמני ולאחר מכן נדדה גופתו באופן לא מוסבר לחצי האי האיברי. לבסוף היא הגיעה אל המקום שבו תוקם העיר סנטיאגו (יעקב) דה קומפוסטלה.
על-פי מסורת אחרת, לאחר מותו העבירו תלמידיו את גופתו לחצי האי האיברי, והיא נקברה במקום שבו שוכנת כיום העיר סנטיאגו דה קומפוסטלה. ליד חופי ספרד נקלעה ספינתם לסופה חזקה, והגופה נפלה למי האוקיינוס. מאוחר יותר נשטפה הגופה לחוף כשהיא מכוסה בצדפות.
כך או כך, אנחנו נמצאים כמעט אלפיים שנים לאחר מותו, ויותר מאלף שנים לאחר גילוי קברו שנחשב עד היום לאתר עלייה לרגל מפורסם. מאות הקילומטרים המובילים אליו מרכיבים את אחד הטרקים המרהיבים והרוחניים בעולם – דרך סנטיאגו – או קמינו דה סנטיאגו. אורך המסלול כ-800 ק"מ, מהעיירה St.Jean Pied de Port שבצרפת ועד סנטיאגו דה קומפוסטלה שבספרד, העיר בה שוכן הקבר, מהווה מוקד משיכה גדול לצליינים ואף הוכרזה בשנת 1985 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
טיול מאורגן לספרד - מידע נוסף באתר פגסוס
הטרק קיים כבר מאות שנים, ומהווה את אחד משלושת הדרכים החשובות ביותר בנצרות, יחד עם הדרך לרומא ולירושלים. קיימות דרכים רבות ברחבי אירופה שדרכן התבצעה עלייה לרגל לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה, מתוכן רק מעטות נחשבות לדרכים הראשיות – רובן שוכנות בספרד ובצרפת. מדובר במוקד עלייה לרגל, מסורתי, היסטורי גיאוגרפי ותרבותי, שאולי אף מסמל את תחילתה של תרבות ההליכה והטיולים של ימינו.
בתקופות של מלחמות ומגפות, בשילוב עם בעיות של חוסר יציבות בעולם הנוצרי והתפתחותם של זרמים חדשים ואלימים, העלייה לקבר נחשבה לא בטוחה ואף פסקה. אך ב-50 השנים האחרונות, עם עליית התיירות בעולם, התפתחה תופעה של "תרבות הליכה", צליינים מודרניים החלו לגדוש את המסלול והפכו אותו לדרך עלייה לרגל מודרנית בעזרת מקומות אירוח ואטרקציות לאורך המסלול. המסע, שנחשב לפעולה רוחנית הכוללת גם מאמץ פיזי קשה, הפך לפתע למסלול תיירות פופולרי המקשר בין חלקים נרחבים באירופה. בשנות השמונים של המאה שעברה נרשמו בעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה כ-5,000 מטיילים שצעדו מעל ל-100 קילומטרים, כאשר בשנים האחרונות מספר המטיילים הגיע למאה אלף.
מכיוון שעם השנים נוצרה עלייה בביקוש המסלול, הכריזה עליו מועצת אירופה כנתיב תרבות אירופאי ייחודי ובין השנים 1993 – 1998 הוכרזו כל החלקים הספרדיים והצרפתיים של המסלול כאתר מורשת עולמי.
לפי האמונה של הכנסייה הקתולית, אדם יכול לכפר על חטאיו במספר דרכים, אחת מהן היא מסע רגלי רוחני מפתח ביתו עד למקום קדוש. עם השנים הפך קבר יעקב לאחד המקומות אליהם רוצים להגיע המכפרים, וכך נולדה המסורת. מאחר ועל המסע להתחיל מפתח הבית, נוצרו לאורך השנים מסלולים רבים וייחודיים.
בעקבות הפופולריות של טיולי שטח ויציאה לטרקים, הוחלט להקים מספר רב של מקומות לינה למטיילים היוצאים לטרק. בנקודות אלה ניתן לאכול, לנוח ולהתארגן להמשך הדרך. כיום המסלול מתוחזק בעיקר על-ידי מתנדבים, כאשר השבילים וסימוני הדרך ברורים ונהירים. דבר בולט לאורך המסלול הוא סמל הצדפה, עליה על-פי המיתוס נדדה גופתו של יעקב מירושלים לסנטיאגו דה קומפוסטלה.
מעבר להיותו טרק מפורסם בעל נופים מרהיבים, שזור קמינו דה סנטיאגו במסורת עתיקה ואלמנטים דתיים. תרבות ההליכה שהתפתחה סביבו נשמרת עד היום, עם מטיילים ועולי רגל מכל רחבי העולם שנהנים מהעיירות הקטנות ששוכנות בתחומו, מהשטחים החקלאיים רחבי הידיים ומהגבעות הירוקות שמקיפות אותו.
למידע נוסף על פגסוס טיולים מאורגנים
