אסף, הייטקיסט מצליח מרחוב מלצ'ט, חי את החלום עם בן זוגו ורק מחכה לטבעת — אבל נזרק לביצה הטובענית והתובענית של הרווקות. יותם, סטודנט לתסריטאות, וטוני, צייר רומנטיקן מרומא, מתרגלים יחסים מרחוק. ובעיירה אמריקאית נידחת נפגשות נשים אלמנות לסעודת הקישים השנתית שלהן, רק כדי לגלות שהן השורדות האחרונות בעולם.
שלושת המחזות האלה — מרגשים, עצובים וגם קורעים מצחוק — הם רק חלק מהתפריט שמחכה לכם בפסטיבל ראשון מסוגו בארץ: פסטיבל לתיאטרון גאה.
אדם עמית כהן אבני, מנהל תחום התרבות במרכז הגאה של תל אביב, אומר כי המטרה היא לחזק את הקהילה הלהט"בית ולאפשר לה מפגשים, דיונים ותרבות, וכן לחזק את התיאטרון באמצעות קהלים מגוונים יותר.
"הבנו שאין מספיק תכנים להט"ביים בתיאטרון הישראלי", אומר רום רזניק, מחבר המחזמר "האחד", שיועלה בפסטיבל. "החלטנו שאם חשוב לנו שיהיו תכנים כאלה, אין טעם לחכות לחסדי התיאטראות הרפרטואריים — צריך להקים תיאטרון ייעודי". עם שני חבריו ושותפיו לדרך, נמרוד דנישמן (שכתב וביים את "לילה אחרון ברומא" ואת "הגדר") ויובל קורן (במאית ומתרגמת "חמש לסביות אוכלות קיש"), הוא ייסד את תיאטרון "המשולש" מבית המרכז הגאה בתל אביב.
לאורך השנה הועלו הצגות התיאטרון בצוותא. רזניק מספר כי החזון, שבתחילת הדרך נתקל בלא מעט הרמות גבה, קרם עוד וגידים ומילא אולמות. "מרגש לראות אותם באים — גם מקרב בנות הקהילה ובניה אבל גם משפחות של, חברים של וכל מי שמגלה עניין או סתם מחפש הצגה טובה. וכן, אנחנו לגמרי סטרייט פרנדלי". בשנה הקרובה, עם חנוכת המרכז הגאה החדש בגן מאיר, יהיה ל"משולש" בית משלו.
תפקידים גאים לשחקנים גאים
אחת הדרכים למשוך קהלים חדשים היתה לאפיין מלכתחילה את התיאטרון כקונבנציונלי פחות, ולאו דווקא מבחינת הנושאים העולים על הבמה. "רצינו לשדר משהו יותר עדכני, פחות ממוסד. זה ניכר בסאונד, בתפאורה, בכל צורת ההגשה", אומר רזניק. דרך נוספת היתה לערב את הקהל ולבקש ממנו תכנים מקוריים. אירוע נעילת הפסטיבל, שזכה לשם "קוויקי", יכלול ארבע הצגות קצרות ומקוריות שנבחרו מתוך 30.
בהקשר הזה מזכיר רזניק יעד נוסף של התיאטרון: ליצור תפקידים ומקורות פרנסה ליוצרים ולשחקנים מהקהילה הלהט"בית, שלא אחת נדחקים מהתפקידים הכלליים; הוא מייחס זאת, בין השאר, למאצ'ואיזם ולמיליטריזם הישראליים — בעוד שאת התפקידים "שלהם" יכולים בהחלט למלא גם אחרים. רזניק: "אנחנו גאים לעודד את היצירה בכלל ואת היצירה הלהט"בית בפרט, וזה ממש לא אומר להיכנס עכשיו למשבצות של סטיגמות. אנשים פשוט שמחים ומתרגשים לראות את הסיפורים שלהם ואת החיים שלהם על הבמה. אנשים שמחים שמדברים סוף סוף ובאופן אותנטי אליהם ועליהם".
בפרספקטיבה רחבה יותר, אומר עמית כהן אבני, מדובר במעין ניסוי כלים חברתי: תיאטרון גאה תחת גוף עירוני, עם תקצוב שבבסיסו הוא עירוני. "בינתיים הניסוי הזה מוצלח מאוד, ואנחנו מקווים שיתרחב גם מחוץ לתל אביב. הלוואי שזה יהפוך לתרבות ארצית, וכפי שעוד ועוד מרכזים גאים נפתחים ברחבי המדינה, נראה גם מסורות ומוסדות תרבותיים מהסוג הזה. המרכז הגאה התל אביבי הוא מעין מורה דרך לשאר, הסמן הימני בתהליך, ואנחנו נושאים גם את הדגל הזה בגאווה".
רובי מגן, מנהל המרכז הגאה תל אביב־יפו: "תחום התרבות במרכז הגאה הולך ומתפתח בכל שנה. במסגרת אירועי הגאווה שמנו לנו למטרה להביא לפני החברה הישראלית תרבות קווירית ולהט"בית ולהציג תמונה מאוזנת בין תרבות המסיבות המוכרת, לטקסטים אמנותיים שנוגעים בהוויה של הקהילה הגאה. במשך השנים גדלה ההשקעה העירונית במצעד הגאווה, באמנים וביצירה להט"בית מקורית. מלבד פסטיבל התיאטרון המרגש הצגנו, זו השנה השנייה, את פסטיבל זאתרבות ונעלה עם שני מופעי במה ייחודיים בגן העצמאות. הדרך עוד ארוכה ואנחנו צועדים בה עם אמנים ואמניות מהקהילה ובליווי קבוע של אגף תרבות, הכל כדי לדאוג שתל אביב־יפו תמשיך להיות חוד החנית של הקהילה הגאה בכל התחומים".
פסטיבל התיאטרון הגאה יתקיים בתאריכים 3–11 ביוני בתיאטרון הבימה, שמארח בשנה האחרונה את הפקות "המשולש". לצד המחזות שהוזכרו כאן, יעלו במסגרתו מחדש ההצגות "אנטי" ו"הגדר" של המשולש ושל האנסמבל הגאה, התיאטרון הקהילתי של המרכז הגאה, וכן "ליידי סטיגמטה" מאת יונתן קלדרון — מופע קברט צבעוני שנע בין מגפת האיידס למגפת הקורונה ומנתץ שלושה ארונות: ארון הקודש, הנשאוּת והגאווה. אירוע השיא, הערב הפורמלי יותר של הפסטיבל, מתוכנן ליום שני שלאחר חג השבועות. לאירוע הזה, כמו לכל מופעי הפסטיבל, מומלץ מאוד להזמין כרטיסים מראש — הכרטיסים לחלק מההצגות אזלו מיד כשפורסמו באתר.
בשיתוף עיריית תל אביב־יפו
