איש מאיתנו אינו יודע מה קורה לאחר המוות – יש בינינו המאמינים שיגיעו לגן עדן, יש מי שדוגלים בגלגול נשמות ויש הרואים במוות סוף פסוק. כך או אחרת, רבים בינינו מעדיפים לתכנן מראש את הדרך אל הלא-נודע הגדול – ולהחליט בחייהם כיצד ייראה טקס הפרידה בינם לבין החיים.
רוב הישראלים, כידוע, מביאים את מתיהם לקבורה, ורק מיעוט קטן בוחר בתרומת גופת המת למדע או בשריפתה. בדרך כלל הקבורה בארץ נעשית על ידי גופים דתיים וממומנת על ידי המוסד לביטוח לאומי.
גידול האוכלוסייה הוביל בשנים האחרונות למצוקת מקומות קבורה – בעיקר תחת השמים – לכן מקובלות כיום יותר ויותר הקבורה בקיר וקבורת מכפלה (קבורת שני בני משפחה בקבר אחד). הקבורה יכולה להיות חינמית (במימון המוסד לביטוח לאומי) או ברכישת חלקת קבר מראש (המחירים מפוקחים על ידי משרד הדתות). במקרים שבהם לא נרכשה מראש חלקת קבר והמשפחה מבקשת לקבור את המת במקום שונה מהמוצע לה על ידי חברת הקבורה – יידרש תשלום מיוחד.
בתי העלמין מופעלים לרוב בידי ארגוני קבורה דתיים (יהודיים ואחרים, כמובן), שהוכשרו על ידי הרשויות הדתיות, אולם יש כיום גם חברות קבורה חילוניות הפועלות בבתי העלמין האזרחיים.
אפשרות הקבורה האזרחית פתחה פתח לרבים להיקבר לפי אמונתם והשקפת עולמם. היא אינה חייבת להיות חילונית – משפחות רבות מבקשות לקבור את יקיריהן קבורה אזרחית, הכוללת מרכיבים ממנהגי הקבורה האורתודוקסית, המסורתית או הרפורמית.
המאבק במונופול של חברות קדישא בנושא הקבורה החל באמצע שנות ה–80 של המאה הקודמת, עם הקמת עמותת "מנוחה נכונה". כמעט עשור לאחר מכן קיבלה ועדת שרים החלטה היסטורית: לאשר עקרונית את הקמתם של בתי קברות אזרחיים בארץ. כשנה מאוחר יותר נחקק חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית – המאפשר לאזרחי ישראל לבחור, אם ירצו בכך, בטקס קבורה אלטרנטיבי. החוק, משנת 1996, קבע עוד שהממשלה תקים בתי עלמין לקבורה אזרחית חלופית או תקצה שטחים בבתי העלמין הקיימים לטובת קבורה כזאת.
אולם פסיקות של בתי המשפט ודוחות מבקר המדינה טענו שוב ושוב לאורך השנים שחלפו מאז כי החוק לא מומש – ואמנם, האפשרויות לקבורה אזרחית במימון המדינה הן עדיין מעטות.
הקבורה החילונית נעשית בדרך כלל בטקס קבורה אלטרנטיבי לפי בחירת הנפטר או משפחתו, בהתאם לאורח חייהם החילוני. קבורה חילונית אפשרית כיום בכארבעים בתי עלמין אזרחיים, בחלקות אזרחיות מיוחדות בהוקצו לכך בבתי העלמין הרגילים. כיום, מסבירים העוסקים בתחום, גובר הביקוש לחלקות בבתי העלמין האזרחיים – שכן עתודות הקרקע לקבורה באדמה מצטמצמות והולכות.
החברות העוסקות בשירותי קבורה אלטרנטיביים מציעות למשפחות הנפטרים ליווי ותמיכה בשלבים השונים והמבלבלים לעתים – מרגע המוות ועד הלוויה – אספקת אמבולנס, מילוי הטפסים והפקת הטקס. המשפחות קובעות בדרך כלל את מועד הלוויה ואת אופייה – והצוותים הייעודיים מוציאים לפועל את בקשותיהן והנחיותיהן. הטקסים יכולים להיות מנוהלים על ידי רבנים, חזנים, מנהלי טקס מקצועיים, אנשי רוח או קרובי הנפטר – לפי ראות עיניהם.
כמובן, הטקסים האזרחיים יכולים לכלול מוטיבים דתיים, שירים וקטעי סיפורת, מוזיקה ועוד. רבות מהמשפחות משתמשות לפי רצונן בחדרי ההתייחדות המיועדים לפרידה אינטימית מן המת לפני קיום הטקס המורחב יותר. המעוניינים בכך יכולים לבקש – ולקבל – תיעוד של האירוע. כמו כן החברות מספקות קירוי, כסאות, פודיום, מערכת הגברה וכו'.
רבים מהמבקשים להיקבר קבורה אזרחית מעוניינים להיקבר בארון – דבר האסור בבתי הקברות המנוהלים על ידי חברות קדישא (למעט כשמדובר בחללי צה"ל). אחרים בוחרים בשריפת גופתם. זאת, בשל התנגדות לתפיסה הדתית או מתוך שיקולי סביבה וקיימות. שריפת הגופות מחייבת מילוי טפסים מראש, חתימה על האישור שזו בחירת האדם לפני מותו והסדרת איש קשר שאינו בן משפחה. במקרים שבהם הנפטר לא השאיר בקשה מפורשת לשרוף את גופתו – יכולים בני המשפחה לעשות זאת, בהנחה שזו היתה משאלת לבו. בבוא העת מודיע איש הקשר לחברה על מות האדם, והחברה שולחת אמבולנס לאיסוף גופתו, מתאמת ומבצעת את ההליך ומחזירה את האפר בכד למשפחה.
ההליך מתחיל לרוב בכתיבת צוואה רוחנית בסיוע עורך דין, שבה האדם מפרט את רצונותיו באשר לטקס הלוויה ולאפרו העתידי – שמירתו בדרך כלשהי ובמקום כלשהו או פיזורו. ההליך, יש לציין, אינו משולם על ידי המוסד לביטוח לאומי.
מאיים ככל שזה עלול להיות – המידע על הנושא נגיש וניתן ללמוד אותו, להכיר את הזכויות ואת האפשרויות השונות – ולעשות בחירות מושכלות. כן, גם כשמדובר במוות.
