ביוני 2012 עשתה ד"ר אסנת לבציון-קורח (54), היסטוריה, כשנבחרה לאישה הראשונה לנהל את המרכז הרפואי הדסה הר הצופים בירושלים. חמש שנים מאוחר יותר היא מונתה למנהלת המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא) והפכה לאישה הראשונה שנבחרה לנהל בית חולים ציבורי בישראל.
"למרות שכל השנים אני בסביבה גברית, לא הרגשתי שאני צריכה לשבור תקרות זכוכית, וזכיתי לפרגון במערכת. הוריי לימדו אותי לדבר עם כל אדם ולדעת להציב גבולות. והייתה לי הזכות לעבוד עם אנשים שהבינו וקיבלו את זה", מספרת ד"ר לבציון-קורח. היא דוגלת בגישת ניהול שיתופית, קשובה ורבת הערכה והנעה חיובית.
"אני מנהלת מאוד 'נשית' בהתנהלותי, ואני מתייחסת כמובן לרמה הסטריאוטיפית, כי ברור שיש גם נשים וגם גברים ששותפים לאותה הגישה".
כאישה מנהלת היא מאירה בזרקור על תחומים מאתגרים לנשים ומספקת סיוע מתאים: "אני כמנהלת לא אחליט על פגישות בשעות מאוחרות. אני מקפידה לכבד את הזמן של אנשי הצוותים שלי ומנהלת את הלו"ז בהתאם, על מנת להקל על ה'ג'ינגול' בין כל התפקידים. בשורה התחתונה אני מאמינה שכל אישה צריכה להחליט מה נכון לה, ובלבד שתהיה שלמה עם ההחלטה".
בנימה זו היא מציינת בגאווה את השדרה הניהולית הנשית במרכז הרפואי שמיר, שמורכבת מנשים בגילים שונים, ממקומות ומרקעים שונים. לדבריה, כולן, בלי יוצא מן הכלל, הגיעו לתפקידיהן בזכות כישוריהן, והן ממחישות כיצד נשים לא חייבות להתפשר. "אגב, לכולנו יחד יש 35 ילדים, הנשים שלצדי מוכיחות שאפשר לעשות הכול אם רק חפצים בכך", מדגישה ד"ר לבציון-קורח.
ד"ר עידית סגל, סגנית המנהלת, מאמינה שנשים טובות בניהול קונפליקטים ובמזעורם. "נשים פחות חוששות מעימותים, כיוון שהן יודעות שביכולתן לפתור אותם בדרכי נועם וללא כוחניות. תכונות כמו הקשבה ושיתופיות, שמאוד נוכחות בשדרה הניהולית, נחשבות ליותר נשיות ועגולות, ואני מאמינה כי הן עושות את ההבדל".
הקידום בא מבפנים
אחת הנשים שעשתה כברת דרך והחלה כבת שירות לאומי והתקדמה לתפקיד מנהלת הכספים של המרכז הרפואי שמיר, היא רו"ח יפעת פרץ-מולינס. לדברי ד"ר לבציון-קורח היכולות המדהימות שלה זוהו עוד מתחילת הדרך. פרץ-מולינס מציינת שהיא רואה יתרון בהיותה אישה בתחום הבריאות.
"מערכת הבריאות זקוקה ל'שחקנים' לויאליים, שימצאו את הפתרונות הנכונים עבורה. אין פתרונות קסם ונדרשת הרבה עבודה קשה". לדבריה יש צורך באמון בין כל אותם "שחקנים", שיתבסס על מטרות משותפות לקידום המערכת. "בעיניי נשים הן חזקות מאוד בליצור אמון בין צדדים", היא מוסיפה.
הוכחה ניצחת לכך שלא צריך להכריע בין משפחה לקריירה מספקת ד"ר רויטל שיינברג, מנהלת היחידה לניהול סיכונים ובטיחות הטיפול, אם לשישה ילדים. ד"ר שיינברג היא עורכת דין ומומחית ברפואת ילדים. לדבריה, "הנשים המנהלות שאני מכירה אינן נותנות לאגו להוביל ולנהל אותן, וזהו יתרון משמעותי בניהול גופים ומערכות גדולים. החשיבה שלהן מערכתית ופחות אישית, ובנוסף, יש להן איכויות בנושאי ההזדהות והאמפטיה. אני יכולה להעיד ברמה האישית שבסוף תורנות, לאחר 24 שעות רצופות, הצלחה מבחינתי הייתה שיכולתי להמשיך לחייך ולהיות אמפטית לסביבה שלי, זה לא עניין מובן מאליו בעולם הרפואה כיום. זה לא שגברים לא עושים את זה, אבל כשאת אישה זה בא יותר בקלות ויותר בטבעיות וזה היתרון הכי גדול שלנו כנשים בזירה הרפואית", היא מדגישה.
נשים רבות ותפקידי ניהול פחות
"נשים מהוות 51% מהאוכלוסייה, אך רק מעטות מהן מגיעות לעמדות כוח והשפעה, ואז אין להן ייצוג וקולן לא נשמע", מציינת סיגל אדר, מנכ"לית אגודת הידידים וקשרי חוץ במרכז הרפואי. "בבית החולים, לדוגמה, נשים הן רוב, אבל ככל שמתקדמים לקדקוד הפירמידה קיים מחסור בייצוג נשי. כאן אני גאה להיות חלק מארגון שעומדת בראשו אישה מנהיגה ומוכשרת, לצד רוב נשי בהנהלה. יום האישה בעיניי הוא יום לעורר מודעות לגבי המספרים ולעודד נשים לקחת אחריות על חייהן ולהוביל. אנו צריכות עוד נשים בראש הפירמידה".
לדבריה של ד"ר לבציון-קורח יש שתי סיבות עיקריות לכך שפחות נשים משמשות בתפקידי ניהול בעולם הרפואה: "קיימת נטייה לנשים לא לגשת למכרזים, להרגיש שהן לא מספיק מוכשרות. סיבה נוספת טמונה בתארים אקדמיים, המהווים קריטריון חשוב לתפקיד ניהולי. כאן לדעתי הפער נובע מסדרי עדיפויות של הנשים עצמן, שנותנות לעצמן מקום פחות גבוה מכל השאר. באופן כללי יש מקצועות יותר 'גבריים', כמו אורתופדיה. אבל לשמחתי, זה משתנה. גם הגינקולוגיה שינתה פניה וכיום יש בה רוב נשי, ואפילו העדפה לאישה רופאה".
תכונות מנצחות
פרופ' ארנה טל, סגנית מנהלת המרכז הרפואי, מומחית ברפואת עור ובמנהל רפואי, מציינת אף היא כי חלק מהחוזקות של נשים-רופאות, הוא בלכידות קבוצתית וביצירתיות, שמסייעות להן בניהול מקביל של פרויקטים וביצירת צוותי מחקר מנצחים.
"לרופאות יש את התכונות הנדרשות למצוינות ברפואה, כמו ראייה קלינית, חמלה וסקרנות מדעית. ההתמקדות האחרונה בעולם הבריאות והרפואה היא בשיתוף החולה והמשפחה באופן הטיפול. האמונה היא שהגישה הזו מטיבה עם כל הצדדים, והיא בהחלט פן חדשני ומתקדם", היא מסבירה.
תחום הסיעוד, שנחשב במהותו לעוטף, הוא כזה שנהנה מרוב נשי באופן גורף, ולא בכדי, לדבריה של מנהלת הסיעוד, מירי אברהם.
"מערך הסיעוד במרכז הרפואי שלנו מונה כ-1,600 אחים, אחיות וכוחות עזר, כ-80% מהן נשים. הסיבה לכך בעיניי נמצאת בתכונות כמו חמלה, רגישות והכלה שהן מביאות איתן, תכונות מדויקות לתפקידים אלה".
ד"ר אפרת דנינו, מנהלת בית הספר האקדמי לסיעוד, מסכימה עם עמיתתה ומוסיפה: "למרות שאני מאמינה שכל אחת משותפותיי המאיישות תפקיד ניהולי, נמצאות במקום שלנו בזכות, ולא בגלל הג'נדר, אין לי ספק שיש לי, כאישה, תובנות ייחודיות שעוזרות לי בתהליך קבלת ההחלטות. היכולת לשלב את הרגש והשכל, לגלות גמישות מחשבתית ולהתבונן בצורה רוחבית על כל סוגיה, מסייעת לי גם בתקופות דינמיות ולחוצות. אחרי הכל גי'נגלתי בין גידול ילדים, רכישת מקצוע והתפתחות אקדמית ומקצועית".
"אני יכולה לומר שגם בתקופת ההתמחות עבדנו, נשים רבות בסביבתי, בצורה מאוד יעילה ומשימתית", נזכרת ד"ר לבציון-קורח. "בן זוגי הוא מנתח לב ולנו ארבעה ילדים. אני זוכרת שכשהיו קטנים הם תמיד שאלו מי מאיתנו בתורנות. היום הם לא זוכרים את זה בכלל".
ד"ר לבציון -קורח מסבירה שכמנהלת, היא מכוונת לכך שנשים יבחרו התמחות לא כנגזרת של שעות התורנות, כי אם מתוך התמקדות במקום שבו ירצו לראות את עצמן בעוד שבע שנים.
"אחת העצות שלי לנשים היא לנסות להפחית את ייסורי המצפון ורגשות האשם. הם לא תורמים. חשוב לבחון זאת בתיעדוף הזמן והמשאבים. אני ממשילה זאת ל'ג'ינגול', כשבכל רגע נתון יש הרבה כדורים באוויר. כמנהלת, אני דואגת שהכדור הכי יקר לא ייפול", מסכמת לבציון-קורח.
בשיתוף המרכז הרפואי שמיר
