מעאלי מסארווה, מפקחת קלינית בבית החולים השיקומי המשולב, שיבא, מייחלת לשלב טיפול באמצעות טכנולוגיות מתקדמות

מעאלי מסארווה מפקחת קלינית בבית החולים השיקומי המשולב, המרכז הרפואי שיבא
השכלה: תואר ראשון בסיעוד, אוניברסיטת אריאל. בוגרת קורס על-בסיסי לטיפול בחולה המוגבר וקורס על-בסיסי בהדרכה קלינית.
מצב משפחתי: נשואה ואם לשלושה.

במקצוע הסיעוד התאהבה מעאלי מסארווה כבר במהלך לימודיה בתיכון. החיבור הזה למקצוע רק הלך והתחזק כשסיימה את הלימודים עם תואר אחות מעשית, והגיעה לבית החולים השיקומי המשולב בשיבא, בו היא משמשת כמפקחת קלינית.

"הוקסמתי משיתוף הפעולה הרב-מקצועי", היא מספרת. "מצאתי במקצוע הסיעוד סיפוק רב כאשר הבנתי את מגוון התפקידים החשובים המוטלים על האחות. ביניהם להחליט ולהיות שותפה על מהלך הטיפול, להיות שם למען המטופל ובני משפחתו ולגשר בין צורכי המטופל לבין הרופאים והצוותים המקצועיים. בעיניי האחות היא האדם שהכי מזדהה וקרוב לכאב של המטופל, ובכך היא הופכת לגורם משמעותי בהצלחת הטיפול והריפוי. בזכות כל אלה החלטתי שאני ממשיכה בקריירה שלי בתחום כה מגוון ואנושי".

התובנות האלה התחזקו אצלה במהלך 20 שנותיה בתחום הסיעוד, מתוכן שלוש שנים כמפקחת קלינית, כשלפני שימשה במשך שלוש שנים כאחות אחראית במחלקה פנימית גריאטרית.

מה היית רוצה לקדם בתחום הסיעוד?
"אני מייחלת לכך שאנשים יסתכלו על בני הגיל השלישי בצורה אחרת. זוהי שכבת גיל שאינה מקבלת את מה שמגיע לה מבחינת תשומת הלב והתקציבים וזה הגיל שהכי חשוב שנשקיע דווקא בו".

הדבר הבא
"שילוב של טכנולוגיות מתקדמות בטיפול בבני הגיל השלישי יכול לחולל פלאים, למשל טכנולוגיית מציאות מדומה שבה משתמשים בריפוי בעיסוק בבית החולים השיקומי של שיבא. גם טיפול עם כלבי שירות עובד נהדר. אצלנו יש את 'שיבא', הכלב של בית החולים, שעוזר לבני הגיל השלישי להתקדם בשיקום. ובעיניי יש מקום לעוד 'שיבאים' כאלה. חשוב גם לפתח פעילות פנאי לגיל השלישי. אצלנו עובדים על משחקיה לילדים שתהיה צמודה לבניין הגיל השלישי, ותאפשר אינטראקציה בין הדורות. גם הנכדים של המטופלים יוכלו לשחק בה".

בעוד עשור?
"אני רואה את עצמי בתפקיד ניהולי בכיר ומובילה את הסיעוד ברפואת הגיל השלישי".

יום האישה
"מבחינתי כל יום הוא יום האישה. אישה צריכה לזכות להערכה כל ימות השנה".

זווית מגדרית
"להיות אישה בתחום הבריאות והרפואה זה לגמרי יתרון בעיניי. אישה היא עוצמה. אישה היא הכול - היא החיים, היא האימא, היא הבת, היא החברה. עם זאת, עד כמה שאנחנו חזקות - אנחנו זקוקות לתמיכה של המשפחה. בעלי וילדיי תומכים בי לאורך כל הדרך. בגל הראשון של מגפת הקורונה מינו אותי למנהלת הסיעוד של בית חולים קורונה בשיבא ונעדרתי המון מהבית. הייתי יוצאת ב-5:45 בבוקר מהבית בטירה ולא יודעת באיזו שעה אחזור. לפעמים חזרתי אפילו ב-23:00 והמשפחה הבינה ותמכה בי מאוד. ואגב, נדבקתי בקורונה רק לפני חודש".

בשיתוף המרכז הרפואי שיבא