בעקבות מהפכת ה-MeToo מתפרסמות חדשות לבקרים כתבות על הטרדות מיניות בכל הענפים אך לא במערכת הבריאות. האם נשים העובדות במערכת הבריאות אינן נחשפות להטרדות מיניות מצד מטופליהן?
במחקרים בנושא אלימות במערכת הבריאות שהובלנו, דיווחו אחיות ורופאות על הטרדות מיניות מצד מטופלים ומלוויהם. ממצא "שולי" זה שעלה במחקרי אלימות, חייב אותנו כחוקרות לבדוק לעומק את התופעה. על כן החלטנו להעז ולבקש מאחיות ומרופאות בארגוני בריאות בישראל לשלוח מכתבים אנונימיים, לכתוב במסנג'ר, בווטסאפ, בכל דרך בה תרגשנה בנוח לשתף בסיפוריהן. תוך זמן קצר הגיעו עשרות מכתבים. ונדהמנו לגלות תיבת פנדורה בנושא רגיש מאוד שהוא טאבו.
אחות מיון כתבה: "ביקשתי מבן של חולה לצאת כי בכוונתי להכניס קטטר לאביו הזקן. הבן ביקש להישאר באישור אביו. בעת הכנסת הקטטר, בשל הבעת הסבל על פני האב, התנצלתי ואמרתי לחולה "סליחה, אני מצטערת", הבן השיב לי "אל תצטערי, זה כיף.. איפה יהיה לו ככה...?"
רופאה אחרת כתבה: "כאשר נאלצתי לבדוק את רגליו של מטופל, נאלצתי להתכופף ולכרוע על ברכיי... כשהרמתי את ראשי להסביר למטופל על מצב רגלו, ראיתי את הבעת פניו, במבט מיני רושף.....עצרתי את הבדיקה".
בניתוח התוכן של המכתבים זיהינו כי התגובה הידועה של קפאון, שכיחה גם בקרב רופאות ואחיות. תגובת קפאון מייצרת קונפליקט עמוק בין ערכים מקצועיים וזהות תפקידית של הענקת טיפול רפואי, לבין התרחקות מהמטופל כמנגנון הגנה עצמית.
קונפליקט נוסף שעלה מהמכתבים התמקד בציפיית האחיות והרופאות מההנהלות להגנה מיידית לצד גינוי המעשה. אך התגובות השכיחות ביטאו זלזול: "מה הוא כבר יכול לעשות לך... הוא חולה". או "מחר כבר תשכחי" או... "הוא לא באמת התכוון, הוא חולה". אולי משום כך, עולה מהמכתבים שרב האחיות והרופאות לא דיווחו על ההטרדה.
קונפליקטים אלה פוגעים בחוסן הנפשי של רופאות ואחיות ובהכרח פוגעים בטיפול ובבריאות המטופלים. כאשר אחיות ורופאות שמוטרדות מינית קופאות, הן אינן יכולות להעניק טיפול איכותי ובטיחותי לחולה המטריד ואולי אפילו לכל החולים במשמרת.
הכנסת מיניות למרחב הטיפולי במבטים מיניים, אמירות סקסיסטיות, בבקשות, מחפיצה את אשת המקצוע, וגם מפרה את המרחב הטיפולי הקדוש.
מניתוח המכתבים עלה גם כי על אף שהאחיות והרופאות הוטרדו, הן נאלצו להמשיך להעניק למטופל טיפול אך ביצעו זאת תוך ריחוק. בדיעבד הסתבר להן, לא פעם, כי הן שכחו לסיים משימות שגרתיות וחשובות בטיפול במטופל המטריד. הפגיעה באיכות הטיפול אינה מכוונת אך יש לה השלכות מרחיקות לכת ואף מחבלות ביכולת בית החולים ליישם את אסטרטגיית המטופל במרכז. מי יכולה לחוות הטרדה מינית ולהמשיך ולתפקד בעומס המשימות והטיפולים המוטלים עליה תוך ראיית האדם?
אנו חושבות כי יש לשבור את הטאבו בנושא ולקיים שיח ציבורי בנושא. להשקפתנו, ציפייה מרופאות ואחיות להמשיך לעבוד תוך שמירה על שקט תעשייתי כאשר הן מוטרדות מינית על ידי מטופל או מלווה, הופכת אותן במודע, לקורבן ומוסיפות חטא על פשע. ראוי לתמוך ברופאות ואחיות מוטרדות ע"י אשת מקצוע, להכשיר אותן להתמודדות אקטיבית עם האירוע, ברגע האמת, לדווח ולהעביר למשפחות ולמטופלים מסר ברור - הטרדות פוגעות גם במטופל.
ד"ר גילי גבאי, יזמת, יועצת אסטרטגית מערכתית, ומרצה וחוקרת במכללה האקדמית אחוה.
ד"ר גבאי חוקרת ניהול מערכות בריאות ומתמקדת ביישום אסטרטגיית המטופל במרכז. ד"ר סיגל שפרן תקוה, אחות יזמית, מנכ"לית עמותה ע"ר רות ורובל, מרצה בבית ספר לבריאות הציבור ובמרכז אקדמי לב
