השיחה עם יואב ארנוני התקיימה ביום חמישי, 5 באוקטובר. דיברנו על העם המיוחד שלנו ועל חשיבות הסיפור המשפחתי, על ערכים שחשוב לשמר. שנינו, כמו כל המדינה, לא יכולנו לשער בחלומות הכי מבעיתים שלנו את הזוועות שיתרחשו יומיים לאחר מכן.
ארנוני הוא דוקומנטריסט ועובד סוציאלי עם הגיל השלישי, שמלווה תהליכים של חיזוק משמעות וחוסן בגיל מבוגר עם יחידים, זוגות וקהילות כמתעד וכמרצה. במסגרת המיזם שלו, "פסיפס — סרטי חיים", הוא תיעד עד כה יותר מ–150 אזרחים ותיקים בגילאי 70–100 במשפחה ובקבוצות בקהילה. "אני רוצה לסייע לאדם המבוגר לתת מתנה למשפחתו: את סיפור הוריו שכבר אינם, זיכרונות ילדותו, לספר על מה התגבר כדי שמשפחתו תקום. המתנה הזאת חיה לנצח ומעניקה סיפוק עמוק לאדם עצמו ולמשפחה, כי היא מדגישה ערכים של אהבה, התגברות ונתינה".
הרעיון לתעד סיפורי חיים של אנשים מבוגרים נולד אצל ארנוני מחוויה אישית. "סבתי זכרה לברכה, לילה וילנסקי, היתה אישה מיוחדת", הוא מספר. "תהיתי כיצד אוכל לשמר לנצח את האור שזרח לעתים מפניה וכיצד אוכל להאיר מאורה גם על ילדיי־נכדיה כשהיא כבר לא תהיה עמנו. הבנתי שיש לי שליחות לחבר בין סיפור חיים חד פעמי, השייך לדור חד פעמי שעשה וראה היסטוריה, לבין דור הנכדים הדיגיטלי דרך מצלמת הווידיאו".
סיפור חיים הוא כחלון הממתין להיפתח
ההתנסות האישית של ארנוני עם סבתו הביאה אותו, הפעם כאיש מקצוע, למפגשים והרצאות מרגשים עם קהילות ותיקים וליצירת תהליך אישי וקבוצתי קשוב ומותאם. "לכל אדם בדור המבוגר יש סיפור ייחודי, שמתחיל בעולם שהשתנה כל כך ונמשך בכוחות שלעתים נשכחו", הוא אומר. "והסיפור הזה הוא כמו חלון, שלפעמים ממתין לרגע שבו ייפתח לרווחה ונוכל להביט מבעדו, לגעת בו. הסיפורים של הדור הישראלי הוותיק הם פעמים רבות גם סיפורה של ראשית המדינה. כשסבא וסבתא מספרים את הסיפור והוא גם מתועד, הם מבינים שהם נותנים לכולנו מתנה וזה ממלא. צפייה משותפת בסיפור היא חוויה משפחתית מחברת ועוצמתית שחוזרים אליה. נוסף על כך, עצם התהליך מחזק אצל המספר זיכרונות משמעותיים שאולי קהו עם הזמן".
ואיך התהליך מתבצע?
"בשלב הראשון אנחנו מקיימים פגישת היכרות, לפעמים בזום. בשלב השני אני מגיע לבית האדם ומקשיב לסיפור חייו. ההקשבה האקטיבית לסיפור החיים מאפשרת מקום שלם, מדגישה כוחות ולעתים נוגעת לראשונה בסיפורים מיוחדים מהעבר. לאחר מכן אני מסייע לאדם לברור את העיקר מהטפל ואנחנו בוחרים ביחד תמונות ומוזיקה. התהליך מתבצע בנעימות, בכבוד ובאווירה עוטפת שמשרה ביטחון. השלב הבא הוא צילום הסרט ועריכתו לתוצר חי, מרגש ומחבר, שקל לשתף בו בלחיצת כפתור משפחה וחברים וכך גם לחדש קשרים".
את עוצמתו של המסע המשפחתי המחבר אל נבכי הזיכרונות, שחלקם נשלפו ממגירות לאחר עשורים, היטיבה לתאר תמר, נכדתו של שלום מרקוביץ, שכתבה לארנוני בסיום העבודה על הסרט: "יואב היקר, כל כך שמחה על המסע הזה שעברנו ביחד. שמחה על הבחירה בך, לעבור אותו איתנו. הרגשתי כמה מדויק היית עבורי, עבור סבא ועבור התהליך. הרגשתי שיש בך הקשבה עמוקה, רגישות אינסופית, עדינות נדירה. שאתה שם את טובתנו לפני הכול, ללא אגו. נכנסת ללב של סבא וזה לא דבר מובן מאליו. סבא התמסר לתהליך איתך וגם זה לא היה מובן מאליו. המטרות הושגו במלואן ואף מעבר למצופה. נשאר בתוכנו זיכרון נעים ממסע השיתוף וממפגשי ההכנה המשמעותיים. זיכרונות חדשים שנפתחו לראשונה, סיפורים קשים שסוף־סוף סבא מצא את הבמה המתאימה לשחרר אותם ולשתף בהם. סבא אמר שזו תקופה שבה יותר מכל תקופה אחרת בחייו הוא מרגיש אדם מאושר. הבאת אותו לתחושת השלמה ושקט פנימי. עיטוף של סיפור חייו וגאווה גדולה על האדם שהוא היום. הפרויקט שלך הוא אדיר, ובעיניי זו המתנה הכי משמעותית שיכולנו לתת לעצמנו כמשפחה ולסבא ליום הולדתו".
לסיכום אומר יואב ארנוני כי לכל אחד מאיתנו יש קרוב משפחה עם סיפור חיים. עכשיו, כשהזיכרונות עוד נגישים וטריים, זה הזמן לספר את הסיפור, לשתף, להקשיב, לנצור. עכשיו זה הזמן להעניק את הסיפור כמתנת נצח לדורות הבאים: "אני אשמח להיות שם עבורכם ולענות לכל שאלה".
להרצאות ותיעוד: ווטסאפ 052-3246073 (יואב משרת כרגע בצו 8, מוזמנים להתקשר וגם לשלוח הודעה)
למעבר לאתר >>
לפנייה במייל >>
בשיתוף "פסיפס סרטי חיים"
