לאחרונה אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של מטופלות צעירות כמבוגרות שנאלצות לעבור כריתת שד ובוחרות שלא לעבור שחזור. הראשונה שמדברת על כך בגלוי היא אילון נופר, כוריאוגרפית וממייסדי להקת מיומנה שנאלצה לעבור כריתה דו צדדית והחליטה שלא לעבור שחזור שד.
תמונותיה החשופות ברשתות החברתיות עם שתי הצלקות על גופה במקום בו היו שדיה, כמו צועקות את הנשיות שלה ואת אהבתה לגופה ולחיים בכלל. תמונות אלה הן בעיני החשובות ביותר שצולמו בישראל בתחום סרטן השד, כי הן נושאות מסר גדול שהגיע זמנו להיאמר.
בכל שיחת יעוץ שלי עם מטופלת לפני כריתת שד, אני אומרת שגם לא לשחזר זו אפשרות. שחזור שד הוא דבר נהדר וביכולתו להעניק לאשה את השד הדומה ביותר למה שהיה. יחד עם זאת, שחזור שד אף פעם לא מסתכם בניתוח אחד. מדובר בתהליך לא קצר, עם החלמה ממושכת וסיבוכים לא מעטים. הוא מחייב את האישה לעבור ניתוחים נוספים במהלך חייה והוא לא מתאים ולא נכון לכל אישה. לעולם לא אנסה לשכנע אישה לעבור שחזור שד. להפך, אם אישה מצליחה לא לתת לאובדן השד להגדיר את הנשיות והמיניות שלה, אני רואה בזה דבר מבורך.
במהלך חיי המקצועיים פגשתי מאות נשים. בודדות אלו שאהבו את גופן ואת החזה שלהן. הוא לרוב גדול מדי, קטן מדי, נופל מדי. חוסר החיבה שלנו לחזה שלנו משותף לנשים שעברו שחזור שד ולנשים שלא עברו שחזור שד. הוא נעוץ עמוק בתוכנו ולרוב אין לו אחיזה במציאות. אנחנו מקדשות איזה מראה אידיאלי של חזה כפי שמועבר אלינו מכל תמונה בעיתון או באינסטגרם והפער בין הרצוי למצוי משותף לנשים רבות בכל גיל.
ככירורגים פלסטיים, חשוב לנו לזהות את המקום שממנו באה אלינו האישה ומבקשת ניתוח. כל ניתוח. כנשים, אילון נופר נותנת לנו דוגמה קיצונית של אהבה ללא תנאי לגוף שלך. גם כחברה, עלינו להתחיל להרגיל את העין והלב לאותן נשים שלא מעוניינות בשחזור שד ושמצליחות להבין שהנשיות שלהן לא תלויה באיבר כזה או אחר.
ד"ר שגית משולם דרזון היא מומחית לכירורגיה פלסטית ואסתטית, בילינסון
