מחלות לב וכלי דם הן מגורמי התמותה המרכזיים בעולם. במשך שנים נטו לייחס חלק ניכר מהסיכון להיסטוריה משפחתית ולגנטיקה – מעין "גזירת גורל" שקיבלנו מהורינו. אלא שכיום ברור שהתמונה מורכבת בהרבה: המטען הגנטי אמנם משפיע, ולעיתים באופן משמעותי, אך לצדו פועלים גורמי סיכון שאפשר לשנות, ובהם עישון, עודף משקל, תזונה, פעילות גופנית, לחץ דם ורמות השומנים והסוכר בדם.
אז מה מסוכן יותר ללב – הסיגריה, המשקל או הגנים? לדברי פרופ' אריאל רוגין, מנהל מערך הלב במרכז הרפואי הלל יפה, אין תשובה אחת שמתאימה לכולם. לכל אחד מהגורמים מנגנון אחר וקצב השפעה שונה, ובפועל הם גם נוטים להצטבר ולהעצים זה את זה.
עישון: הפגיעה מתחילה מיד
"כשאנחנו מדברים על פגיעה ישירה ומהירה באיברי הגוף, ולא רק במערכת הלב וכלי הדם, עישון נמצא בראש רשימת גורמי הסיכון", אומר פרופ' רוגין. "למרות עשרות שנים של קמפיינים והמידע שמופיע על חפיסות הסיגריות, עישון עדיין מהווה גורם סיכון משמעותי להתקפי לב, גם בגילים צעירים. הוא קשור גם למחלות ריאה, לסוגים שונים של סרטן ולאירועים מוחיים".
הסיבה נעוצה בין היתר במה שקורה בגוף בכל שאיפה. חומרים המצויים בעשן הסיגריות פוגעים בתפקוד האנדותל – השכבה הפנימית של כלי הדם ומקדמים תהליכים הקשורים להתפתחות טרשת עורקים. פחמן חד חמצני נקשר להמוגלובין ומפחית את יכולתו של הדם לשאת חמצן, ואילו הניקוטין מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית, מעלה את קצב הלב ואת לחץ הדם.
במקביל, העישון מגביר את הנטייה לקרישיות. "טסיות הדם נעשות פעילות יותר, וכך עולה הסיכון להיווצרות קריש שעלול לחסום עורק כלילי ולגרום לאוטם חריף בשריר הלב", מסביר פרופ' רוגין. "אבל דווקא כאן יש גם מסר מעודד: הפסקת עישון מתחילה להפחית את הסיכון כבר בתוך זמן קצר, וההשפעה הולכת ומצטברת ככל שחולפות השנים. כלומר, גם לאחר שנים של עישון, להפסקה יש משמעות בריאותית ניכרת".
השמנה: לא רק המשקל, אלא מה שהוא גורר אחריו
אם חלק מנזקי העישון מתחילים כמעט מיד, השמנה פועלת בדרך כלל באופן ממושך ומצטבר. היא אינה רק עניין של משקל, אלא מצב שמשפיע על מערכות רבות בגוף ועלול ליצור שרשרת של גורמי סיכון קרדיו וסקולריים.
ראשית, גוף גדול יותר דורש אספקת דם גדולה יותר. הלב נדרש לעבוד בעומס מוגבר, ובמצבים מסוימים לאורך זמן עלולים להתרחש שינויים במבנה ובתפקוד של שריר הלב.
"אבל המשמעות הקרדיו וסקולרית של השמנה רחבה יותר. רקמת השומן, ובעיקר השומן הוויסצרלי המצטבר סביב איברי הבטן, אינה רק מאגר אנרגיה. מדובר ברקמה פעילה מבחינה מטבולית והורמונלית, המפרישה חומרים הקשורים לתהליכים דלקתיים". תהליכים אלה עשויים לתרום לפגיעה בכלי הדם ולהאצת טרשת העורקים.
לכך מצטרפת העובדה שהשמנה קשורה לעיתים קרובות למחלות ולמצבים נוספים המעלים בפני עצמם את הסיכון למחלות לב: סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, רמות גבוהות של טריגליצרידים ושינויים בפרופיל הכולסטרול, וכן דום נשימה בשינה. "דום נשימה בשינה הוא דוגמה טובה לכך", אומר פרופ' רוגין. "הירידות החוזרות ברמת החמצן במהלך הלילה מפעילות את מערכת העצבים הסימפתטית, משפיעות על לחץ הדם ומעמיסות על המערכת הקרדיווסקולרית. יש גם קשר בין דום נשימה בשינה לבין הפרעות קצב, ובהן פרפור פרוזדורים".
גם הצטברות שומן סביב הלב ובתוכו עשויה להיות בעלת משמעות ולהשפיע על תפקודו ועל המערכת החשמלית שלו.
גנטיקה: נקודת הפתיחה, לא בהכרח נקודת הסיום
לצד גורמי הסיכון שאפשר לשנות, ישנו גם המטען שקיבלנו בלידה. במשפחות מסוימות ניתן לראות דפוס ברור: הורה שעבר התקף לב בגיל צעיר, אחים עם רמות כולסטרול גבוהות או כמה בני משפחה שסבלו ממחלת לב מוקדמת.
לגנטיקה יש השפעה על שורה ארוכה של מנגנונים הקשורים לבריאות הלב – החל באופן שבו הגוף מייצר ומפרק כולסטרול, דרך ויסות לחץ הדם ועד תהליכים הקשורים לדלקת ולתפקוד כלי הדם. "אחת הדוגמאות הבולטות היא היפרכולסטרולמיה משפחתית – הפרעה תורשתית הגורמת לרמות גבוהות מאוד של כולסטרול LDL כבר מגיל צעיר ועלולה, ללא אבחון וטיפול, להאיץ משמעותית את התפתחות טרשת העורקים.
גם היסטוריה משפחתית של מחלת לב בגיל צעיר היא מידע חשוב בהערכת הסיכון של אדם. אבל היסטוריה משפחתית אינה אומרת בהכרח שהעתיד כבר נקבע". וזו אולי אחת ההתפתחויות החשובות ביותר ברפואת הלב המונעת: גם כאשר אי אפשר לשנות את הגנים, אפשר להשפיע על חלק גדול מהגורמים שפועלים לצדם. אי עישון, פעילות גופנית, תזונה מתאימה וטיפול בגורמי סיכון כמו כולסטרול, לחץ דם וסוכרת עשויים להפחית באופן משמעותי את הסיכון גם אצל מי שמגיע עם נטייה משפחתית.
אז מה מסוכן יותר?
"השאלה המתבקשת היא מי משלושת הגורמים 'מנצח' בתחרות הלא רצויה הזאת, אלא שמבחינה רפואית, ההשוואה הפשוטה עלולה להטעות. לעישון יש השפעה ישירה ומהירה על כלי הדם ועל מנגנוני הקרישה, ולכן הוא יכול להיות גורם משמעותי גם באירועי לב אצל אנשים צעירים יחסית. השמנה, לעומת זאת, פועלת פעמים רבות לאורך שנים ומשמעותה אינה רק עודף המשקל עצמו, אלא מכלול של שינויים מטבוליים ומחלות נלוות. הגנטיקה קובעת במידה מסוימת את נקודת הפתיחה ואת הרגישות האישית של כל אחד מאתנו. הבעיה הגדולה מתחילה כאשר הגורמים מצטברים. אדם עם נטייה גנטית לרמות כולסטרול גבוהות שמעשן, סובל מהשמנה ואינו מטפל בלחץ הדם שלו, אינו מתמודד עם כל גורם בנפרד. גורמי הסיכון פועלים במקביל, ולעיתים מעצימים זה את זה. לכן הערכת הסיכון הקרדיו וסקולרי נעשית כיום מתוך הסתכלות על התמונה הכוללת: גיל, היסטוריה משפחתית, עישון, משקל, לחץ דם, סוכרת, רמות כולסטרול וגורמים נוספים".
לדברי פרופ' רוגין, את הגנים אי אפשר להחליף. את הסיכון אפשר לשנות, וזה אולי המסר החשוב ביותר. אי אפשר לבחור את המטען הגנטי שקיבלנו, אבל חלק גדול מגורמי הסיכון למחלות לב ניתנים לשינוי ולטיפול.
הפסקת עישון היא אחד הצעדים המשמעותיים ביותר שאדם מעשן יכול לעשות למען בריאותו. ירידה במשקל אצל מי שסובל מעודף משקל או מהשמנה עשויה לשפר מדדים מטבוליים, לחץ דם ואיזון סוכר. פעילות גופנית סדירה ותזונה בסגנון ים תיכוני תורמות אף הן להפחתת הסיכון הקרדיו וסקולרי. והיום יש גם מגוון רחב יותר של אפשרויות רפואיות לטיפול בגורמי הסיכון – מתרופות להפחתת כולסטרול ולאיזון לחץ הדם ועד טיפולים בסוכרת ובהשמנה, שבחלקם נמצאה גם תועלת קרדיו וסקולרית.
"לכן, במקום לשאול רק 'מה מסוכן יותר – עישון, השמנה או גנטיקה?', אולי כדאי לשאול שאלה אחרת: 'אילו מגורמי הסיכון שלי אני יכול לשנות כבר עכשיו?', את הגנים אמנם אי אפשר להחליף, אבל את הדרך שבה הם פוגשים את אורח החיים שלנו – אפשר בהחלט לשנות", מסכם פרופ' רוגין.
בשיתוף המרכז הרפואי הלל יפה
