אחד הרגעים האהובים על פרלה פליישמן הוא ארוחת הצהריים. היא מתיישבת ליד שולחן ערוך במפה לבנה ובפרחים, ולעתים מזמינה את הילדים, הנכדים והנינים בלי להיערך ימים מראש. פליישמן היא מורה בגמלאות המתגוררת בפאלאס מודיעין כבר שש שנים וחצי. "חיפשתי ביטחון, בטיחות וחיי נוחות המאפשרים ללמוד ולעשות דברים נוספים בחיים. לצד ארוחות הצהריים, אני הכי נהנית מהתוכניות המוזיקליות במקום", היא אומרת.
הבחירה בדיור מוגן נעשית בדרך כלל אחרי בחינה מפוכחת של החלופות. רבים מחפשים מקום שיוכל לספק את הצרכים ולהגשים את הרצונות שלהם – סביבת מגורים מרווחת ובטוחה, השתייכות לקהילה עוטפת וחמה, וחיי חברה ותרבות פעילים ומגוונים, כפי שמציעים הבתים של רשת פאלאס דיור מוגן. שמוליק הר נוי, איש צבא לשעבר ומי שכיהן כמנכ"ל הספרייה הלאומית והמכללה האקדמית צפת, עבר עם אשתו חוה לפאלאס מודיעין לפני ארבע שנים וחצי. "לאחר 'סקר שוק' בחרנו במקום, כי הוא מייצג בעינינו איזון נכון בין פרטיות לחיי חברה, בין שמירה על חירות אישית לבין תחושת שייכות למקום שמכבד את אנשיו", מספר שמוליק. "אנחנו נהנים מהכל, ובעיקר מהמפגש האנושי. אני מוצא עניין רב ביכולת להוביל, לתרום, ליזום ולהשפיע גם בשלב הזה של החיים, ולהתמקד באיכות החיים".
חיי חברה עשירים, ליד המשפחה
עבור מרי ויעקב אבישר, המיקום היה שיקול מרכזי. שלוש בנותיהם מתגוררות בסביבת להבים, ולכן המעבר לפאלאס להבים אפשר להם לשנות את אורח חייהם בלי להתרחק מהמשפחה. יעקב, מהנדס בגמלאות, מתאר סדר יום שמתחיל בקפיטריה ונמשך בחדר הכושר, ביוגה או בבריכה, ולעתים בפינג פונג עם חברים. "מעבר לפעילויות, אני מאוד נהנה מהחברה ומהתחושה שאני חלק מקהילה חיה ופורחת", הוא אומר.
גם יהודית שוורץ ובעלה זאב הגיעו לפאלאס להבים אחרי שילדיהם עזבו את הבית ושניהם פרשו מעבודתם, היא מהוראה והוא מהנדסה כימית. הבית והחצר נעשו גדולים לצורכיהם, וחברים ותיקים החלו לעזוב את האזור. "אני הכי נהנית מהחברה ומהתחושה שאף פעם לא לבד", אומרת יהודית. "אחר הצהריים נפגשים בקפיטריה לקפה ועוגה, ובערבים יש מגוון פעילויות כמו מופעים, ריקודים והרצאות. מעבר לזה, יש כאן תחושת ביטחון ומוגנות שנותנת הרבה שקט נפשי".
לא להתמודד עם הבדידות לבד
עבור מי שחוו אובדן, המעבר עשוי לענות גם על החשש מבדידות. דליה און פריזנט, שעבדה כחמישה עשורים בתקשורת וברדיו קול ישראל, עברה לפאלאס לפני כשנתיים לאחר שהתאלמנה, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל. "היה לי חשוב להיות במקום שבו לא ארגיש לבד ושיהיה לי תוכן ומשמעות בחיי היומיום", היא מספרת. "הכל כאן הפתיע אותי לטובה. זה בכלל לא מרגיש כמו דיור מוגן – המקום תוסס, נעים ומלא בהרצאות מעניינות, פעילויות תרבות וטיולים. תמיד יש עם מי לדבר ולקבל עזרה. גם המיקום המרכזי והנגיש בתוך העיר הוא יתרון גדול". נינה ויינר קיבלה החלטה מהירה. לאחר שבעלה נפטר בארצות הברית, היא ידעה שברצונה לחזור לישראל ולעבור לדיור מוגן. נינה, ממייסדי קרן ISEF וכלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת 2025, מתגוררת בפאלאס כבר שמונה שנים. "היה לי חשוב להמשיך לחיות חיים מעניינים, להיות בחברה ולהיות מוקפת בתוכן ופעילויות", היא אומרת. "גם כשאתה לבד, אתה אף פעם לא באמת לבד - יש כאן חברים, הרצאות מעניינות, חיי חברה, חדר כושר ושיעורי התעמלות. יש כאן חיים מעניינים ותוססים, וזה בעיניי דבר נפלא".
סיפורי הדיירים אמנם שונים, אך ההחלטה המשותפת להם מעשית מאוד: להוריד מהראש דאגות יומיומיות ולהעשיר את החיים בפעילויות חברה, תרבות, משפחה ויוזמה.
בשיתוף פאלאס דיור מוגן
