שיטת "בייבי לד" התחילה באנגליה בשנות השלושים של המאה הקודמת על ידי רופאת הילדים ד"ר קלרה דיוויס, שחקרה את השאלה - ׳מה קורה מבחינה תזונתית אם אנחנו מניחים את הכפית בצד ומאפשרים לתינוק לאכול בעצמו?׳ גישתה של ד"ר דיוויס הייתה מהפכנית לתקופתה. כבר אז הייתה מודעות לקשר ההדוק שבין תזונה להתפתחות התינוק, ולהשלכות של חסרים בתזונה והשפעתם על התפתחות תקינה ואופטימלית. לכן הרעיון של לסמוך על התינוק שיקבל את כל מה שהוא צריך מבחינה תזונתית מבלי התערבות של ההורים, היה קשה לעיכול. גם היום זה כך. אבל דיוויס ראתה את התינוקות ככאלה המסוגלים לבחור בעצמם מה טוב עבורם, והיא הצליחה לסחוף המוני הורים בעולם המערבי, מאז ועד היום, לחשוף תינוקות למוצקים בשיטה שרואה את התינוק כישות עצמאית. דבר שאגב עמים שלמים באפריקה, אסיה ודרום אמריקה יודעים ועושים כבר אלפי שנים.
קצת על המחקר
את מחקרה המקיף ערכה דיוויס תחילה על תינוקות בני שישה חודשים. במהלך המחקר הונחו לפניהם בכל ארוחה פריטי מזון בתפזורת ממאגר של 33 מאכלים, כולם בצורתם הטבעית - מעוכים, לא מתובלים, לא מעורבבים ולא מעובדים בצורה כלשהי. לכל תינוק ניתן החופש המוחלט לבחור האם וכמה לאכול מכל דבר. להורים אסור היה לדבר או לכוון, אלא רק לשבת על יד התינוק בזמן הארוחה. הבחירות והכמויות שכל תינוק בחר לאכול נבדקו ותועדו עבור כל ארוחה. בנוסף נלקחו בדיקות דם, שתן, מדידות גובה, משקל וצילומי רנטגן להדגמת דחיסות העצם (שהיום לא היו מאושרים לצורכי מחקר).
אם נסתכל על המחקר בעין ביקורתית של ימינו, קשה יהיה לתקף אותו. הוא נערך על פני שש שנים עם קבוצת מחקר קטנה מאוד שכללה 15 תינוקות בלבד. בחלקו האחרון התבצע המעקב רק על שני תינוקות שנשארו מתחילתו. היו חסרים בו נתונים כמותיים כיוון שדיוויס כתבה בעיקר את מה שראתה. אך כן מעניין לגלות כי בדיקות הדם שנאספו מהתינוקות שהשתתפו במחקר היו תקינות לבני גילם, והמשתתפים היו בגובה ומשקל תקינים. למרות ההסתייגויות, ישנה חשיבות אדירה למחקר של דיוויס כמחקר תצפיתי-איכותי שהיה הראשון והיחיד מסוגו באותה התקופה שהביא צורת הסתכלות שונה ובריאה יותר על מערכת היחסים בין תינוקות ואכילה. את המחקר המקורי, אגב, ניתן לקרוא אונליין.
על פי דיוויס, הגוף שלנו יודע בצורה אינסטינקטיבית מה הכי טוב עבורו וכך מבצע התאמות לתנאים שונים המתרחשים סביבו. כשם שהגוף יודע להזיע ביום חם כך הוא יודע מתי הוא רעב ועליו להתחיל לאכול, אילו מזונות לבחור ומתי הוא שבע ועליו לחדול. היום אנחנו קוראים לזה "מנגנון הרעב והשובע". כדי להתחבר לעקרון הזה, נסו להיזכר בפעם האחרונה שחוויתם קלקול קיבה או וירוס של מערכת העיכול וסבלתם מהקאות ו/או שלשולים. במצב כזה, הגוף לא מאותת לכם בתחושות רעב, אינכם מרגישים תיאבון ואולי אף חשים בחילה. אחד הסימנים לכך שהמצב משתפר הוא כאשר תחושת הרעב חוזרת פתאום.
האם זה אומר שעל ההורים "לשחרר" ולתת לתינוק או לילד לבחור רק מה שהוא רוצה לאכול? כן ולא. התינוקות במחקר של דיוויס לא הונחו בשום צורה, אלא ידעו לבחור לבד על פי הצרכים שלהם וההעדפות שלהם. הטריק היחיד במחקר היה שכל המזונות שניתנו היו בריאים ומזינים, כך שלא משנה מה הם בחרו, זה היה טוב עבורם.
תינוקות יודעים לווסת את כמות האוכל שהם צריכים
כאשר אנחנו "שולטים" בארוחת התינוק על ידי האכלה אקטיבית ומתוזמנת הרי שפחות אוכל נופל לרצפה ויותר נכנס לפה וכל העסק נמצא בקונטרול. אך במחקר אחר שבדק את הקשר בין גודל מנה בארוחה לבין צריכה קלורית, נמצא כי קיים קשר בין כמות הארוחות ביום לגודל המנה, ותינוקות שמספר הארוחות שלהם ביום קטן יותר המנה שלהם בכל ארוחה תהיה גדולה יותר, בהשוואה לתינוקות שיאכלו מספר ארוחות רב יותר עם נפח ארוחה קטן יותר. או במילים פשוטות - תינוקות מצליחים לווסת את צריכת הקלוריות שלהם לא משנה כמה ארוחות הם אוכלים במהלך יממה.
בשונה ממרבית המבוגרים, אצל תינוקות מנגנון הרעב והשובע הטבעי איתו הם נולדים עדיין עובד באופן תקין, ולכן על ההורים לתת לתינוק לקבוע את כמות האוכל שהוא צורך, ולא להתערב. פעולות כמו הגבלה של כמות האוכל מסיבה כלשהי, או לחילופין, "לגמור הכל מהצלחת" מתוך תחושה שהתינוק אכל מעט מדי עשויים לשבש לתינוק את מנגנון הרעב והשובע הטבעי והבריא שאיתו הוא נולד. התרחיש האופטימלי הוא כזה שהתינוק מתחיל כל ארוחה עם סימני רעב ברורים ומסיים אותה כאשר הוא מציג סימני שובע.
היתרונות בשיטת Baby Led Weaning
- התפתחות רגשית: כאשר התינוק בוחר לעצמו את מה שהוא אוכל ואת הכמות המספקת אותו, הדבר נותן לו תחושת שליטה, מסוגלות ועצמאות סביב נושא האוכל, מה שחיוני ביותר להתפתחותו הרגשית. כך אנחנו גם מפחיתים את המאבקים בזירת האוכל, ואולי אף נמנעים מהם לחלוטין.
- ביסוס מנגנון הרעב והשובע: כפי שכבר צויין, כאשר התינוק אוכל בעצמו הוא לומד להרגיש ולהגיב לתחושת הרעב והשובע האישית שלו, ובהתאם יאכל גם את הכמויות הדרושות לו במרווחים המתאימים בין הארוחות.
- התפתחות חושית ומוטורית: המגע של המזון בחיך, המרקמים השונים המוצגים לתינוק והתנועתיות בפה מסייעים לפיתוח מיומנויות אכילה, עוזרים בזירת הוויסות החושי והתפתחות השפה. תפיסת המזון בעזרת כפות הידיים בהתחלה והאצבעות בהמשך, הבאתן לפה והפעלת לחץ שונה על סוגי מזון שונים עוזרים גם לפיתוח מוטוריקה גסה ועדינה.
- פרקטיקה: בשלב יחסית מוקדם התינוק יהיה מסוגל להאכיל את עצמו באופן מלא, מה שיעזור לקיים ארוחות משפחתיות בצורה קלה ונינוחה יותר.
- פשטות במטבח: בבסיס השיטה נציג לתינוק את האוכל בצורתו הטבעית עם מניפולציות מינימליות, ולכן הכנת כל ארוחה היא קלה באופן יחסי ולא מצריכה שיטות הכנה מסובכות.
תינוק אוכל תפוח
החסרונות בשיטת Baby Led Weaning
- היכולת לשחרר: זה לא קל לנו להבין שהשליטה היא לא בידיים שלנו. זה אולי נשמע בנאלי, אבל מדובר באחד המכשולים העיקריים בבחינת השיטה.
- הלכלוך: אין ספק כי הלכלוך עולה על גדותיו כאשר השליטה באוכל היא בידי התינוק. זה בהחלט לא כיף לנקות את אזור ההאכלה פלוס רדיוס של קילומטר סביב, ואז עוד לגלות פיסת בננה שהתגלגלה לה אל מתחת לספה.
תינוק אוכל תפוח
סימני מוכנות
סימני המוכנות עבור Baby Led Weaning דומים לסימני המוכנות הרגילים לתינוקות הנחשפים בפעם הראשונה לאוכל מרוסק (הגיל המומלץ הוא 6 חודשים), אך רצוי להקפיד עליהם אפילו יותר לפני שמתחילים. אם אינכם מרגישים בטוחים שכל הסימנים נוכחים, ניתן להמתין ואין צורך למהר.
- החזקת הראש והצוואר בצורה יציבה: זו אחת הסיבות שבגללן חשוב להקפיד להשכיב תינוקות על הבטן בכל הזדמנות.
- יכולת ישיבה תמוכה: בגיל 6 חודשים תינוקות עדיין אינם מסוגלים לעבור למנח ישיבה באופן עצמאי. יחד עם זאת, במהלך הארוחה הם צריכים להיות כן מסוגלים לשבת עם תמיכה מבלי "להישפך" לצדדים.
- פתיחת הפה וחיקוי המבוגרים בלעיסה: הדבר מראה על התפתחות האזור במוח שאחראי על למידה תוך כדי חיקוי. כשהתינוק רואה אותנו אוכלים הוא מרגיש כאילו הוא זה שמבצע את הפעולות וכך לומד אותן, ולכן יש להקפיד על ארוחות משותפות.
עם אילו מזונות כדאי להתחיל?
- ירקות ופירות: טריים, עם קליפה או חלק ממנה. חשוב לחתוך לחתיכות גדולות, מזון חתוך לקוביות עשוי להוות סכנת חנק, ולכן הכלל הישן והטוב תופס גם כאן - כל מה שנכנס לקופסא של סרט צילום (אם מישהו עוד זוכר מה זה) הוא קטן מדי. התינוק צריך לתפוס חתיכה רכה בביס בגודל של פיו. בחלק מהמזונות השארת הקליפה תקל על התינוק להחזיק, כמו אבטיח או אבוקדו.
- עוף מבושל: אחרי החשיפה לירקות ופירות אפשר לעבור לעוף חתוך לכיוון הסיבים. אל תחתכו חזה עוף לקוביות, שוב מחשש לחנק. אפשר להציע גם קציצות רכות כמקור נוסף לחלבון מן החי.
- אורז וקטניות: אפשר לבשל קצת יותר מדי, עד שיהיו מעט דביקים ואז ליצור גושים שהתינוק יכול לגרוף אל פיו בעזרת כפות ידיו.
10 המזונות המושלמים להתחלה
- בננה: חתוכה לחתיכות גדולות בצורה שיהיה לתינוק נוח לתפוס ולהחזיק.
- אבוקדו: חתוך לחתיכות גדולות, אפשר עם הקליפה.
- אפרסק: חצוי, ללא הגרעין. אם לא ממש רך כדאי לאדות קלות.
- נקטרינה: חצויה, ללא הגרעין. אם לא ממש רכה כדאי לאדות קלות.
- שזיף: חצוי, ללא הגלעין. אם לא ממש רך כדאי לאדות קלות.
- בטטה מבושלת: בגודל נוח לאחיזה. אפשר לתת גם עם הקליפה.
- דלעת: מבושלת. ניתן להגיש בחתיכה גדולה עם הקליפה לאחיזה נוחה.
- סלק: שווה, למרות כל הלכלוך.
- ברוקולי: עד כמה שזה נשמע מוזר, ברוקולי הוא דווקא נוח מאוד בזכות "ידית האחיזה" שלו לידיים הקטנטנות. התינוק יאכל בעיקר את הראש הרך ולא את הגבעול.
- חציל: לאמיצים ולאלו שהגיעו עד כאן, למה לא לנסות משהו שירחיב את גבולות הטעם של הקטנטנים? לחתוך לחתיכות גדולות ולשים בתנור, להגיש עם הקליפה.
כל העקרונות של חשיפה למזונות ראשונים בהמלצת משרד הבריאות חלים גם כאן - חשיפה מדורגת של כל רכיב מזון אלרגני בנפרד על מנת לשלול אלרגיה, הצעת מעט מים בסוף הארוחה ואיסור חשיפה של מזונות כמו חלב ניגר ודבש עד גיל שנה.
טיפים למניעת חנק ושמירה על בית נקי, יחסית
הקפידו על אכילה בכיסא אוכל בתנוחה זקופה ותמוכה, עד שהתינוק מתיישב באופן עצמאי. יש לאכול במקום מוגדר במטבח או בפינת אוכל ולבחור כסא שניתן לניקוי באופן פשוט יחסית, כך שלפחות הלכלוך יישאר ברדיוס מצומצם.
לטיפים נוספים, להתייעץ ולשתף >> הצטרפו לקהילה
עקבו אחרי Developy גם באינסטגרם >>
